חוק איסור לשון הרע שנחקק בשנת 1965, קבע מהם אותם סוגי פרסומים אשר ייחשבו כלשון הרע כדוגמת דבר פרסום העלול להשפיל או לבזות אדם או לשימו כלעג או מטרה לשנאה בפני הבריות הינו לשון הרע האסור בפרסום.כמובן שאין זה כלל הדוגמאות העונות להגדרת פרסום לשון הרע והחוק מכיל ומפרט את יתר הפרסומים האסורים ואף מגדיר מהו פרסום בגדרו של חוק. לצד הגדרת לשון הרע ומתן תרופות במקרים של הפרה, קובע החוק בסעיף 13 מהם אותם פרסומים מותרים, כאשר לענייננו רלוונטי סעיף 13(5) הקובע כפרסום מותר כדלהלן:

"פרסום ע"י שופט, חבר של בית דין דתי, בורר, או אדם אחר בעל סמכות שיפוטית או מעין שיפוטית על פי דין, שנעשה תוך כדי דיון בפניהם או בהחלטתם, או פרסום על ידי בעל דין, בא כוחו של בעל דין או עד, שנעשה תוך כדי דיון כאמור"

דברים שמתפרסמים במסגרת הליך שיפוטי או מעין הליך שיפוטי, אפילו יש בהם לשון הרע הינם בבחינת פרסום מותר ואין האיסור מכוחו של החוק חל בעניינם. הרציונל בעניין זה ברור ומטרתו לאפשר לצדדים המתדיינים חופש פעולה רחב על מנת שיטיבו להבהיר ולחדד טיעוניהם בצורה מיטבית ולבל יחששו ליפול בלשונם בשטף ובלהט הטיעון עד כדי הימנעות מהעלאת הטיעון או הצגתה וניסוחו בצורה מעורפלת כך שלא ניתן להבינו כיאות, לפיכך קבע המחוקק סייג בעניין זה בגדרו של חוק איסור לשון הרע.

בשים לב, החוק מגדיר בצורה רחבה ביותר את המונח פרסום על צורותיו השונות: בעל פה, בכתב, בדפוס, ציור, דמות, תנועה צליל וכל אמצעי אחר, כאשר נדרש שפרסום זה יגיע לאדם נוסף מלבד האדם הנפגע. לפיכך, התרת פרסום לשון הרע במסגרת הליך שיפוטי אינה תחומה לגבולות בית המשפט לנוכח הגדרתו הרחבה של מושג הפרסום בחוק.

כלומר מלבד חופש פעולה בעת העלאת טיעון וניסוחו בפני ערכאה שיפוטית, רשאי בעל דין "לפרסם" את טיעוניו הגם שהינם מכילים לשון הרע מבלי שעבר על הוראות החוק. כך לדוגמא רשאי אותו בעל דין לספר את תוכן טיעוניו לחברו שאינו קשור להליך, ואף לפרסם את כתבי טענותיו בעיתון או בכל דרך אחרת אשר תגיע לציבור הרחב וכל זאת בחסותו של חוק איסור לשון הרע.

השילוב של פרסום מותר במסגרת הליכים שיפוטיים לצד הגדרה רחבה של המושג פרסום ע"י החוק, מובילה לתוצאה אבסורדית בה ניתן לפרסם בחוצות העיר (עיתונות, אתר אינטרנט) דברי לשון הרע מובהקים רק בשל העובדה כי פורסמו ע"י בעל דין. לשון אחר, איסור לשון הרע נסוג מפני אמירותיו וטענותיו של בעל דין, גם כאשר עולה כי אמרות אלו הינן לשון הרע וכל תכליתם  נועדו לפגוע ולבזות את הצד השני ומהווים כקונפליקט תמידי לתכליות חוק איסור לשון הרע. כך לדוגמא ניתן למצוא אינספור פעמיים פרסום של כתבי טענות המהווים ללא ספק לשון הרע כגון: "פלוני גנב ממעבידו רשימת לקוחות", אולם לאור העובדה כי הוגש כתב תביעה כנגד פלוני בעילה זו, אזי מדובר בפרסום מותר, אף על פי שמדובר בתוצאה אבסורדית המרוקנת מתוכן את תכלית החוק.

מבדיקת פסיקה בעניין, עולה כי ככל שהוגשו כתבי תביעות מכוחו של איסור לשון הרע בגין פרסום בעיתונות או באתרי אינטרנט, הרי שתביעות אלו נדחו על הסף מבלי שנערך דיון בעניינם לגופם של טענות, וזאת מכוח הגנת הפרסום המותר של בעל דין כפי שתוארו כאן בהרחבה.

ברם, אם ננתח את תכליות החוק לצד תכלית הפרסום המותר על ידי בעל דין, ניווכח לבעייתיות שבכך ונגיע לעמדתי למסקנה כי עסקינן בפרסום לשון רע אסור, ובמה דברים אמורים?

אין עוררין, בעניין אי תחולתו של איסור לשון הרע במהלך דיון או במסגרתו לרבות כתיבת מסמכים אשר קדמו לו ונועדו לשמו, כאשר הרציונל לכך ברור ומקובל. ברם, לטעמי פרשנות המבקשת לראות בפרסום כתבי טענות בעיתון כאשר ברי כי מרביתם מכילות לשון הרע או למצער עלולות להכיל לשון הרע שכן הטענות המכפישות טרם הוכרעו ע"י בית הדין, מחטיאה את תכליתו של חוק איסור לשון הרע ומרוקנת אותו מתוכן.

הרציונל של פרסום מותר במסגרת כתבי בית דין אינו יכול לחול על הפרשנות הנהוגה בבתי המשפט המבקשת להחיל את הפרסום המותר גם בעניין פרסום כתבי טענות בעיתון, נקשה ונשאל בשם איזה צורך נדרשת הגנה של לשון הרע במסגרת פרסום בעיתון של כתבי טענות. לשון אחר, כיצד נפגעת יכולתו של בעל דין לקבל יומו בבית המשפט כאשר נאסר עליו לפרסם את כתבי טענותיו כלשונם בעיתון?!

ברור שלא ע"י סיקור כתבי הטענות בתקשורת, וברור שלא ע"י הפצת לשון הרע באצטלה חוקית דרך פרסום כתבי טענות, ואם תאמר כי זכות הציבור לדעת וכי חופש הביטוי גובר, אשיב ואומר כי אין כל מניעה לפרסם ולסקר כתבי טענות מכוח חופש הביטוי וזכות הציבור לדעת, אולם זה ייעשה באופן זהיר ובמסגרת גבולות חוק איסור לשון הרע.

לפיכך, מוצע להעניק פרשנות מצומצמת למושג בפרסום שנקבע בחוק כאשר עסקינן בפרסום כתבי טענות ע"י בעל דין, תוצאה אחרת תרוקן מתוכן את החוק ותכשיר פרסום לשון הרע גם בנסיבות בהם אין כל הגיון או כורח המחייב היתר לפרסום לשון הרע, כך שמושג הפרסום בהקשרו של סעיף 15 (3) יחול באופן מצומצם ההולם את רציונל ההיתר, קרי  לא לאפשר פרסום בעיתון של כתבי טענות תוך שימוש בלשון הרע.

דרך נוספת להתמודד עם הקונפליקט האמור הינו בפרשנותו גופא של סעיף 15(3) המתיר פרסום כתבי טענות, באופן שבו פרסום ע"י בעל דין מותר בכל מקרה, אולם אין החוק מעניק לו את האפשרות להעביר את היתרו לצד ג' כדוגמת עיתון, קרי ההיתר הינו אינדיבידואלי ואינו ניתן להעברה ולפיכך, אין אפשרות להעביר את זכות הפרסום בכתבי טענות לעיתון.

כל הזכויות שמורות לשחר ארביב ושות'-עורכי דין ירושות וצוואות