ביטול צוואה מחמת השפעה בלתי הוגנת
עריכת צוואה אינה ערובה לכך שהוראותיה יקוימו כלשונן. גם כאשר המצווה דאג לכך שצוואתו תגיע ליורשיו – בין בהפקדתה אצל רשם הירושות ובין במינוי עורך דין כנאמן לביצוע הוראותיה (בנושא זה ראו בהרחבה במאמרנו הפקדת צוואה אצל רשם הירושות או מינוי עו״ד כנאמן) – עדיין עלולים היורשים המקופחים לתקוף את הצוואה בעת הגשת הבקשה לצו קיום צוואה, והעילה הנפוצה ביותר לכך היא השפעה בלתי הוגנת. לפיכך יש צורך לבחור בקפידה עורך דין אשר יערוך את הצוואה.
השפעה בלתי הוגנת
במאמר זה נתמקד בעילת ההשפעה הבלתי הוגנת, כדלהלן:
סעיף 30 לחוק הירושה קובע את בטלותה של צוואה שנעשתה מחמת אונס, השפעה בלתי הוגנת, תחבולה או תרמית. כאמור העילה הנפוצה ביותר לדרישת בטלותה של צוואה הינה בעילת השפעה בלתי הוגנת, בהקשר זה עולות השאלות: מהי אותה השפעה בלתי הוגנת? על מי רובץ הנטל להוכיחה? כיצד ניתן להתגונן בפני טענה שכזו?
סעיף 30 לחוק הירושה קובע את בטלותה של צוואה שנעשתה מחמת אונס, השפעה בלתי הוגנת, תחבולה או תרמית. כאמור העילה הנפוצה ביותר לדרישת בטלותה של צוואה הינה בעילת השפעה בלתי הוגנת, בהקשר זה עולות השאלות: מהי אותה השפעה בלתי הוגנת? על מי רובץ הנטל להוכיחה? כיצד ניתן להתגונן בפני טענה שכזו?
צוואה אמורה לשקף את רצונו החופשי של כותב הצוואה לחלק את רכושו לאחר מותו כראות עיניו. לפיכך, כאשר נערכה צוואה השוללת את רצונו החופשי של המצווה הרי שהיא פסולה ודין זהה יחול כאשר רצון המצווה נשלל מחמת אונס תחבולה או השפעה בלתי הוגנת.
קיים קושי פרקטי לבחון בדיעבד האם הצוואה משקפת נאמנה את רצונו החופשי של המצווה או שמא נשלל רצונו וצוואתו הינה בבואה של השפעה בלתי הוגנת. קושי נוסף הינו בהבחנה שבין השפעה הוגנת ולגיטימית לבין השפעה שאינה הוגנת ופסולה ובפרט כאשר נדרש להתחקות אחר רצונותיו של אדם שאיננו עוד בחיים.
לפיכך, נקבע בפסיקה כנקודת מוצא ברוח חוק הירושה כי צוואות הינן כשרות והטוען לפסולתן עליו נטל ההוכחה. לכלל זה נקבע חריג כאשר נסיבות המקרה מלמדות כי התקיימה תלות מקיפה ויסודית של המצווה ביורש הנהנה וכאשר הוראת הצוואה השנויה במחלוקת הינה בעליל לטובת הנהנה, במקרה שכזה יחול היפוך הכלל. לשון אחר, מבקש קיום הצוואה יידרש להוכיח כי הצוואה כשרה ולא התקיימה השפעה בלתי הוגנת על המצווה.
אמנם, במנגנון זה לעיל בדבר הכלל והחריג לכלל ניתן מענה לקושי הפרקטי להוכחת ההשפעה הבלתי הוגנת, אולם עדיין ניצב ועומד הקושי בהגדרת "תלות", באילו מקרי תלות יחול היפוך הכלל בדבר נטל ההוכחה.
בעניין הגדרת התלות קבעה הפסיקה ארבעה מבחני עזר אשר בהתקיימותם נוכל לדעת האם התקיימה תלות בנסיבות העניין כדלהלן:
- מבחן העצמאות - האם בתקופה הרלוונטית לעשיית הצוואה היה המצווה "עצמאי" מן הבחינה הפיזית ומן הבחינה השכלית- הכרתית- ועד כמה.
- מבחן הסיוע- ככל שהמצווה לא היה עצמאי בהתאם למבחן העצמאות, האם הקשר שהתקיים בין המצווה ליורש היה קשר של סיוע שהמצווה נזקק לו. כמו כן נדרש לבדוק האם הנהנה היה היחיד שסייע למצווה בכל דרכיו או שמא המצווה הסתייע גם באחרים.
- קשרי המצווה עם אחרים- האם בתקופה הרלוונטית לעריכת הצוואה היה המצווה מנותק לחלוטין מאנשים אחרים, או שקשריו עם אחרים היו מועטים ונדירים.
- מבחן נסיבות עריכת הצוואה- האם הנהנה לקח חלק בעריכת הצוואה או שהיה מעורב בדרך עקיפה כלשהי בעריכת הצוואה.
יובהר ויודגש כי מבחנים אלו מסייעים בידיו של בית המשפט לבחון את שאלת התלות, אולם רשאי בית המשפט להפעיל אינדיקציות אחרות ו/או נוספות בכל מקרה אחר לגופו על מנת לקבוע האם בנסיבות המקרה הקונקרטי התקיים קשר של תלות בין המצווה לנהנה.
האמור במאמר זה הוא מידע כללי בלבד ואינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי פרטני. כל מקרה נבחן לגופו ובהתאם לנסיבותיו, ואין להסתמך על האמור לצורך נקיטת פעולה או הימנעות ממנה ללא קבלת ייעוץ משפטי מתאים.
