חוק הירושה שולל את הזכות לרשת ממי שגרם, במתכוון או באדישות, למותו של המוריש, ממי שהורשע על שניסה לגרום למותו, וכן ממי שהורשע על שסיכל את הצוואה בכך שהעלים או השמיד את צוואתו האחרונה של המוריש, זייף צוואה או תבע על פי צוואה מזויפת. החוק קובע גם חריגים: מי שהורשע על שניסה לגרום למות המוריש, והמוריש מחל לו בכתב או על ידי עשיית צוואה לטובתו, חוזר ונעשה כשר לרשת; בית המשפט רשאי, מנימוקים מיוחדים שיירשמו, לקבוע שהפסלות תחול רק על חלק מהזכות לרשת או שלא תחול כלל, אם שוכנע שזה היה רצון המוריש; והפסלות בשל גרימת מוות אינה חלה על יורש שהוכיח שמתקיים סייג לפליליות המעשה לפי חוק העונשין. זהו ההסדר שבסעיף 5 לחוק, כפי שתוקן בשנת התשפ״ד (נכון לאוקטובר 2026).
רוצים לערוך צוואה, או מתמודדים עם התנגדות לצוואה או עם צו קיום שכבר ניתן? אפשר לבחון את המצב המשפטי ואת המועדים הרלוונטיים לפני שפועלים. התנגדות לצוואה ← · ביטול צו קיום צוואה ← · עריכת צוואה ← · בקשת פגישת ייעוץ ← · טלפון 03-6562040 · וואטסאפ · השארת פרטים ↓
האם רוצח יכול לרשת את קורבנו?
עוד מקדמת דנא היה ידוע כי לכסף השפעה אדירה על האדם. לעיתים עלול הוא לשבש את שיקול דעתו ואף לגרום לתוצאות הרות אסון. לא לחינם נאמר בהקשר זה ״כסף יעוור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקים״, ללמדך כי השפעתו של הכסף חלה על כולם, לרבות חכמים וצדיקים.
בעניינו של מי שהורשע ברצח הוריו מתוך תאוות בצע ורצון להקדים את חלוקת כספי הירושה מתעוררת שאלה: ככל שהרוצח הוא יורש על פי דין או בהתאם לצוואה מפורשת, האם המעשה כשלעצמו שולל ממנו את מעמדו כיורש?
מה קובע סעיף 5 לחוק הירושה?
סעיף 5 לחוק הירושה, שכותרתו פסלות לרשת, קובע כי פסולים לרשת את המוריש: מי שגרם, במתכוון או באדישות, למותו של המוריש; מי שהורשע על שניסה לגרום למותו; ומי שהורשע על שהעלים או השמיד את צוואתו האחרונה של המוריש, זייף אותה או תבע על פי צוואה מזויפת. דרישת ההרשעה מופיעה אפוא בניסיון ובסיכול הצוואה; בגרימת המוות עצמה הסעיף, בנוסחו מאז התיקון משנת התשפ״ד, אינו מזכיר הרשעה.
האם התוצאה מתחייבת גם מעקרון תום הלב?
ניתן היה להגיע למסקנה זו גם ללא הוראה מפורשת בחוק הירושה, כך לדוגמה דרך יישום דוקטרינת תום הלב הנזכרת בסעיף 39 לחוק החוזים, הקובעת כדלהלן:
״בקיום של חיוב הנובע מחוזה יש לנהוג בדרך מקובלת ובתום-לב; והוא הדין לגבי השימוש בזכות הנובעת מחוזה״
סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל״ג-1973
לשון אחר, על פי דוקטרינת תום הלב, בעת קיום חיוב ובעת שימוש בזכות יש לנהוג בתום לב. אין חולק כי רצח של מוריש, שבתכליתו נועד לזרז את חלוקת כספי הירושה, אינו רק חסר תום לב אלא חמור שבעתיים. הכרה בזכות הירושה במקרה כזה משמעה הגשמת תכלית הרצח ומתן לגיטימציה עקיפה למעשה הנתעב. לפיכך ברורה התוצאה במקרה של רצח מוריש, אף ללא הוראה מפורשת של חוק הירושה.
אולם חשוב להדגיש כי חוק הירושה נחקק בשנת 1965, ואילו חוק החוזים נחקק במועד מאוחר יותר, בשנת 1973. על כן נדרש באותה עת כלי משפטי אשר יאפשר הוקעת יורש הרוצח את מורישו.
סיכול צוואה: העלמה, השמדה וזיוף
לא רק שחוק הירושה מבקש למנוע עיוות של דין במקרה ברור, אלא שהוא מרחיב את היריעה גם למקרים שבהם מסכל היורש את צוואתו של המוריש, ובכך למעשה קובע נורמת התנהגות מינימלית עבור היורש.
על פי נורמה זו, יורש אשר הורשע על שסיכל את צוואת המוריש על ידי העלמת או השמדת הצוואה האחרונה, או על ידי זיופה ותביעה על פיה, נשלל ממנו מעמדו כיורש, ועל כן לא יוכל ליהנות מכספי הירושה.
מחילת המוריש למי שניסה לרצוח אותו
יורש הרוצח את מורישו, או במקרה קל יותר מסכל הוא את דברי הצוואה, אינו כשיר להיות יורש. מצב הדברים שונה כאשר יורש הורשע על שניסה לגרום למות מורישו, והמוריש מחל לו על כך, בכתב או על ידי עשיית צוואה לטובתו (סעיף 5(ב) לחוק). לכאורה היינו נוטים לחשוב כי גם במקרה כזה יישלל מעמדו של היורש, לאור הוראת המחוקק בעניין ניסיון לרצוח מוריש.
אולם במקרה שכזה התוצאה שונה: מעמדו של היורש אינו נשלל, והוא זכאי כיתר היורשים לקבל את מנת חלקו בהתאם לצוואה. בכך ממשיך המחוקק במגמתו לכבד את זכותו של המוריש לחלק את רכושו בהתאם לרצונו ולשיקול דעתו הבלעדי.
היה והמוריש בחר למחול ליורש שניסה לרוצחו, בכתב או בצוואה לטובתו, אזי המחוקק אינו עומד כרועץ, אלא מכבד את החלטתו ומסייע לו ליצור שלום ופיוס בביתו. לצד המחילה, סעיף 5(ג) מאפשר לבית המשפט, מנימוקים מיוחדים שיירשמו ובהתחשב בנסיבות ההמתה או ההרשעה, לקבוע שהפסלות תחול רק על חלק מהזכות לרשת או שלא תחול כלל, אם שוכנע שזה היה רצון המוריש. סעיף 5(ד) קובע שהפסלות בשל גרימת מוות אינה חלה על יורש שהוכיח, ברמת ההוכחה הנדרשת במשפט אזרחי, כי מתקיימות נסיבות של סייג לפליליות המעשה לפי חוק העונשין.
טענות לפסלות יורש מועלות במסגרת הליכי הירושה, לרבות התנגדות לבקשה למתן צו ולעיתים בקשה לתיקון או לביטול צו שכבר ניתן. מידע נוסף בעמוד התחום דיני ירושה ועיזבון, בעמוד השירות ביטול צו ירושה או צו קיום צוואה, בשאלות ותשובות בפורום ירושה, וניתן לפנות בעניין פרטני דרך עמוד צור קשר.
לקריאה נוספת: התנגדות לאחר מתן צו קיום צוואה | יורש אחר יורש ויורש במקום יורש, ירושה על פי דין: מי יורש כשאין צוואה | התנגדות לצו קיום צוואה
שאלות נפוצות
האם מי שרצח את המוריש יכול לרשת אותו?
ככלל לא. סעיף 5 לחוק הירושה פוסל מלרשת את מי שגרם, במתכוון או באדישות, למות המוריש, ואת מי שהורשע על שניסה לגרום למותו. החוק מכיר בחריגים: מחילה של המוריש למי שהורשע בניסיון, שיקול דעת של בית המשפט מנימוקים מיוחדים, וסייג לפליליות המעשה. התוצאה מתבקשת גם מעקרון תום הלב שבסעיף 39 לחוק החוזים.
האם גם ניסיון רצח שולל את הירושה?
כן. הוראת החוק חלה גם על מי שהורשע על שניסה לגרום למות המוריש. עם זאת, אם המוריש מחל לו, בכתב או על ידי עשיית צוואה לטובתו, הוא חוזר ונעשה כשר לרשת.
האם יורש שהעלים או זייף צוואה מאבד את זכותו?
כן. החוק מרחיב את הפסלות גם למי שהורשע על שסיכל את צוואת המוריש: העלים או השמיד את הצוואה האחרונה, זייף אותה או תבע על פי צוואה מזויפת.
מי מקבל את חלקו של היורש שנפסל?
מי שנפסל לרשת אינו יורש. לפי סעיפים 14 ו-49 לחוק, כשהפסול הוא ילדו או צאצא ילדו של המוריש והשאיר ילדים, ילדיו באים במקומו, אלא אם בית המשפט שוכנע שרצון המוריש היה אחר; כשהפסול הוא קרוב אחר, ילדיו אינם באים במקומו, אלא אם בית המשפט קבע אחרת. בצוואה, אם המצווה קבע אדם אחר שיזכה במקום הפסול, הוא שיזכה.
מקורות: חוק הירושה, התשכ״ה-1965 (ויקיטקסט) · חוק החוזים (חלק כללי), התשל״ג-1973 (ויקיטקסט) · חוק העונשין, התשל״ז-1977 (ויקיטקסט). הנוסח המעודכן של החיקוקים מופיע באתר נבו, ונוסח פתוח לקריאה בוויקיטקסט.