קבלה ללשכת עורכי הדין והדרישה להיות ראוי לשמש עורך דין

בקצרה: עמידה בתנאי הכשירות של חוק לשכת עורכי הדין, התשכ״א-1961, אינה מחייבת את הלשכה לקבל את המועמד. סעיף 27 מתיר לה, לאחר שנתנה למועמד הזדמנות לטעון טענותיו, שלא לרשמו כמתמחה אם נתגלו עובדות שלאורן היא סבורה שהוא אינו ראוי לשמש עורך דין, וסעיף 44 קובע הסדר דומה לקבלה כחבר, ובו גם עילה של הרשעה בעבירה שיש בה קלון. כשהלשכה מסרבת, היא מודיעה את נימוקיה בכתב.

המאמר מסביר את המסגרת הזאת ואת האופן שבו בית המשפט העליון תיאר אותה בשלושה פסקי דין. הוא אינו עוסק בהליך המשמעתי נגד עורך דין או מתמחה שכבר נרשם, שנסקר בעמוד ייצוג עורכי דין ומתמחים בפני ועדת האתיקה ובית הדין המשמעתי.

כשירות וראויות: שני תנאים נפרדים

לפי סעיף 24, אדם כשיר להיות עורך דין אם יש לו השכלה משפטית גבוהה, אם עבר תקופת התמחות ואם עמד בבחינות הלשכה. סעיף 26 מפרט מי רשאי להירשם כמתמחה, וסעיף 42 קובע שאדם הכשיר להיות עורך דין, תושב ישראל ובגיר, נעשה עורך דין עם קבלתו כחבר הלשכה. לפי סעיף 2, הלשכה רושמת מתמחים, מסמיכה עורכי דין על ידי קבלתם כחברי הלשכה, ומקיימת שיפוט משמעת לחבריה ולמתמחים.

לצד הכשירות, שני סעיפים מאפשרים לסרב גם למועמד כשיר: סעיף 27 בשלב הרישום להתמחות וסעיף 44 בשלב הקבלה לחברות. בפסיקה הם מכונים המסלול המינהלי, להבדיל מהמסלול המשמעתי.

סעיף 27: רישום כמתמחה

"הלשכה רשאית, לאחר שנתנה למועמד הזדמנות לטעון טענותיו לפניה, שלא לרשמו כמתמחה על אף כשירותו לפי סעיף 26, אם נתגלו עובדות שלאורן סבורה הלשכה שהמועמד אינו ראוי לשמש עורך דין; סירבה הלשכה לרשום מתמחה, תודיע למועמד את נימוקיה בכתב."

חוק לשכת עורכי הדין, התשכ״א-1961, סעיף 27

סעיף 44: קבלה כחבר הלשכה

סעיף 44(א) מתיר ללשכה, לאחר שנתנה למועמד הזדמנות לטעון טענותיו, שלא לקבלו כחבר הלשכה אף שהוא כשיר, בשני מקרים. הראשון: המועמד הורשע בעבירה פלילית שיש בה, בנסיבות העניין, משום קלון, והלשכה סבורה שלאור הרשעה זו אין הוא ראוי לשמש עורך דין. השני: נתגלו עובדות אחרות, בין בפסק דין של בית דין משמעתי או בהתנגדות שהוגשה לפי סעיף 43 ובין בדרך אחרת, והלשכה סבורה שלאור עובדות אלה אין הוא ראוי. לפי סעיף 44(ב), הלשכה מודיעה למועמד את נימוקיה בכתב. סעיף 43 קובע ששמות המועמדים לחברות מתפרסמים בצורה שנקבעה בכללים, ותוך תקופה שנקבעה בכללים כל אדם רשאי להגיש התנגדות.

לפי סעיף 46, אם הלשכה החליטה לקבל את המועמד, או שבית המשפט העליון ביטל את סירובה לקבלו, היא רושמת אותו בפנקס חברי הלשכה, ומיום הרישום הוא רשאי לעסוק בעריכת דין. סעיפים 27 ו-44 עצמם אינם מפרטים את דרך ההשגה על הסירוב. בפסקי הדין שלהלן היא התנהלה כערעור לבית המשפט העליון או כעתירה לבית המשפט לעניינים מינהליים עם ערעור על פסק דינו.

מי מחליט, ומה זכות הטיעון

בלשון החוק הסמכות נתונה ל"לשכה". בפסקי הדין שלהלן ההחלטות התקבלו בידי הוועד המרכזי של הלשכה, וועדת ההתמחות פעלה כגוף מייעץ לו (עע"מ 3976/13, פסקה 24). זכות הטיעון כתובה בסעיפים 27 ו-44(א) עצמם. בעע"מ 3976/13 (פסקה 30) צוין שחובת השימוע יכולה להתקיים גם בכתב.

עבר, הליכים משמעתיים ולימודים

החוק אינו מונה אילו עובדות גורמות למסקנה שמועמד אינו ראוי. הוא דורש שהלשכה תהיה סבורה כך לאור עובדות שנתגלו. סעיף 44(א)(1) מתייחס להרשעה בעבירה שיש בה קלון, וסעיף 44(א)(2) לעובדות אחרות, ובהן ממצאי בית דין משמעתי.

סעיף 41 קובע שבתקופת ההתמחות ועד להכרעה הסופית בדבר קבלתו כחבר הלשכה, המועמד נתון למרותה של הלשכה ולשיפוטה המשמעתי. בית דין משמעתי רשאי להטיל עליו אזהרה, נזיפה, פסילה להתקבל כחבר הלשכה לתקופה שלא תעלה על שלוש שנים או לצמיתות, ובנסיבות מסוימות גם ביטול התמחות או בחינה. לכן עניינו של מתמחה יכול להתברר בשני מסלולים נפרדים, המינהלי והמשמעתי.

הליך משמעתי באוניברסיטה בשל העתקה או שימוש בבינה מלאכותית אינו מוזכר בנוסח החוק, ולא נמצא ונקרא פסק דין שדן בו בהקשר של קבלה ללשכה. על ההליכים באוניברסיטה עצמם ראו העתקה והעתקה מתוחכמת בלימודים ושימוש בבינה מלאכותית בבחינה, ועל ביקורת שיפוטית על גופים משמעתיים ביקורת שיפוטית על ועדות משמעת.

שלושה פסקי דין של בית המשפט העליון

על"ע 10320/02 פלוני נ' לשכת עורכי הדין בישראל (9.6.2004), בית המשפט העליון. מועמד הורשע בעבירות מרמה וזיוף שנעשו כדי לקבל אישור התמחות. בית דין משמעתי גזר את דינו, ולאחר מכן הוועד המרכזי סירב לרשום אותו כמתמחה לפני שנת 2015.

"סמכות זו שהוקנתה ללשכה, רחבה ככל שתהא, כפופה לכללי המשפט המינהלי ויש להפעילה בהגינות ובסבירות"

על"ע 10320/02, פסקה 11

בית המשפט קבע שמיצוי ההליך המשמעתי אינו שולל את סמכות הוועד המרכזי לפי סעיף 27, משום שאין זה הליך עונשי אלא הליך מינהלי מעין שיפוטי (פסקה 11 והמשכה), ושהסמכות יכולה להיות מופעלת גם כסירוב לפרק זמן קצוב (פסקה 8). עם זאת, בנסיבות המיוחדות, ובהן הפנייה הראשונית למסלול המשמעתי, הסדר הטיעון שאומץ וחלוף כעשר שנים מהעבירות, ההחלטה נמצאה בלתי סבירה. היא בוטלה, והרישום אושר למפרע (פסקה 13). בית המשפט לא נזקק לטענת המועמד בעניין חוק המרשם הפלילי.

עע"מ 3976/13 פלוני נ' הוועד המרכזי של לשכת עורכי הדין בישראל (6.2.2014), בית המשפט העליון. מועמד להתמחות החל להתמחות בזמן שהתנהל נגדו הליך פלילי בעבירות בנייה ואי קיום צו שיפוטי. אישור ההתמחות נדחה עד לסיום ההליך הפלילי, והתמחותו הוכרה רק מיום 12.11.2012.

"העובדה, כי בסופו של יום בוטלה הרשעתו של המערער בעבירה זו, אינה משנה בדיעבד מן התמונה שנפרשה בזמן אמת בפני מוסדות הלשכה."

עע"מ 3976/13, פסקה 26

בית המשפט קבע שסירוב זמני לפי סעיף 27 יכול להיות מופעל גם בשל הליך פלילי תלוי ועומד (פסקה 20), שהחלטת הוועד המרכזי סבירה (פסקה 26), ושלא הופרה חובת השימוע (פסקה 30). הערעור נדחה.

עע"מ 1758/10 לשכת עורכי הדין בישראל נ' פלוני (15.8.2011), בית המשפט העליון. מועמד שסיים התמחות ועמד בבחינות לא התקבל לחברות בלשכה, בהסתמך על ממצאי בית המשפט המחוזי בהליך אזרחי, שייחסו לו נטילת כספי חברה, ועל חקירה פלילית שטרם הסתיימה.

"במידה שיוחלט שלא להגיש כתב אישום נגד המשיב, או שיהיה שינוי מהותי אחר בנסיבות, ישוב הוועד המרכזי וידון בעניינו של המשיב"

עע"מ 1758/10, פסקה 21

בית המשפט קבע שממצאים שנקבעו בהליך אזרחי יכולים לשמש "עובדות אחרות" לפי סעיף 44(א)(2), בשל לשון הסעיף ותכליתו (פסקה 13 והמשכה), ושההחלטה שלא לקבל את המועמד עד לסיום החקירה היא מידתית, בין היתר משום שהפגיעה בחופש העיסוק זמנית (פסקה 19).

אלה פסקי דין ישנים יחסית, שניתנו בנסיבותיהם, וההכרעה בכל מקרה תלויה בעובדותיו. לא נבדק כאן מצב הדין בשנים שלאחר מכן.

לקריאה נוספת: ייצוג בפני ועדת האתיקה ובית הדין המשמעתי · ועדות משמעת ואתיקה · יצירת קשר

עודכן: 13.11.2026. נוסח חוק לשכת עורכי הדין נבדק מול ויקיטקסט. האמור הוא תיאור של פסקי דין בנסיבות המקרים שנדונו בהם, ואינו מהווה ייעוץ משפטי.

מקורות: חוק לשכת עורכי הדין, התשכ״א-1961, סעיפים 1, 2, 24, 26, 27, 41, 42, 43, 44, 46 (ויקיטקסט). הנוסח המעודכן של החיקוקים מופיע באתר נבו, ונוסח פתוח לקריאה בוויקיטקסט.