עתירה מנהלית או בג״ץ: מה ההבדל ולאן פונים

בקצרה: עתירה מנהלית נדונה בבית המשפט לעניינים מינהליים, שהוא בית המשפט המחוזי, בעניינים המנויים בתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים. עתירה לבג״ץ נדונה בבית המשפט העליון, בעניינים שאינם בסמכותו של בית משפט או בית דין אחר. העילות זהות, ופסק הדין בעתירה מנהלית ניתן לערעור לבית המשפט העליון.

הערת מסגרת: המדריך מציג את הוראות החוק והתקנות כפי שנבדקו ב-1.11.2026, ואינו מתאר צעדים שכדאי לנקוט בתיק מסוים. סדרי הדין בבג״ץ קבועים בתקנות נפרדות, שלא נבדקו למדריך זה.

בג״ץ: סעיף 15 לחוק-יסוד: השפיטה

"בית המשפט העליון ישב גם כבית משפט גבוה לצדק; בשבתו כאמור ידון בענינים אשר הוא רואה צורך לתת בהם סעד למען הצדק ואשר אינם בסמכותו של בית משפט או של בית דין אחר."

סעיף 15(ג) לחוק-יסוד: השפיטה

סעיף 15(ד)(2) מסמיך את בג״ץ, בין היתר, לתת צווים "לרשויות המדינה, לרשויות מקומיות, לפקידיהן ולגופים ולאנשים אחרים הממלאים תפקידים ציבוריים על פי דין". מקום מושבו של בית המשפט העליון הוא ירושלים (סעיף 15(א)).

בית המשפט לעניינים מינהליים: סעיף 5 לחוק

לפי סעיף 3(א) לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים, התש״ס-2000, בית משפט מחוזי יושב כבית משפט לעניינים מינהליים. לפי סעיף 5(1), הוא דן בעתירה נגד החלטה של רשות או של גוף המנוי בתוספת הראשונה, בעניין המנוי בה, ולמעט עתירה שהסעד העיקרי בה עניינו התקנת תקנות, ביטולן או הכרזה על בטלותן. התוספת הראשונה מונה, בין היתר, ארנונות, חופש המידע, חינוך, מכרזים, רישוי עסקים, רשויות מקומיות ותכנון ובנייה.

ההבדלים העיקריים

• הסמכות: בית המשפט לעניינים מינהליים דן בעניינים שבתוספת הראשונה (סעיף 5(1)). בג״ץ דן בעניינים שאינם בסמכות ערכאה אחרת (סעיף 15(ג) לחוק-יסוד: השפיטה).
• העילות והסעדים: זהים. בית המשפט לעניינים מינהליים דן לפי העילות, הסמכויות והסעדים שלפיהם דן בג״ץ, בשינויים המחויבים (סעיף 8).
• ההרכב: בית המשפט לעניינים מינהליים דן בשופט אחד, אלא אם נקבע שעניין מסוים יידון בשלושה (סעיף 4(א)).
• ערעור: פסק דין בעתירה מינהלית ניתן לערעור בפני בית המשפט העליון (סעיף 11).
• מקום ההגשה: עתירה מינהלית מוגשת לבית המשפט שבאזור שיפוטו ניתנה ההחלטה, ובעניין מקרקעין לפי מקום המקרקעין (תקנה 2(א) לתקנות סדרי הדין). בג״ץ יושב בירושלים.
• המועד: בעתירה מינהלית, אם לא נקבע מועד אחר בדין, בלא שיהוי ולא יאוחר מ-45 ימים (תקנה 3(ב)), ובית המשפט רשאי לדחות עתירה בשל שיהוי גם בתוך המועד (תקנה 4).
• האגרה: בתוספת לתקנות בתי המשפט (אגרות) יש פרט לעתירה מינהלית (פרט 20) ופרט לעתירה לבג״ץ (פרט 24). הסכומים מתעדכנים ב-1 בינואר בכל שנה לפי שינוי המדד (תקנה 11(א)), ולכן לא צוינו כאן.

העברת עתירה מבית המשפט לעניינים מינהליים לבג״ץ

"מצא בית משפט לענינים מינהליים, לבקשת בעל דין, היועץ המשפטי לממשלה, או מיוזמתו, כי עתירה מינהלית שבפניו מעלה ענין בעל חשיבות, רגישות או דחיפות מיוחדת, רשאי הוא, לאחר שקיבל את תגובת בעלי הדין, להורות על העברת הדיון בעתירה לבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק."

סעיף 6 לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים, התש״ס-2000

לפי תקנה 21(א) לתקנות סדרי הדין, בקשה של עותר להעברת הדיון מוגשת עם הגשת העתירה.

דוגמה: חופש המידע

לפי סעיף 17(א) לחוק חופש המידע, עתירה על החלטה לפי החוק נדונה בבית המשפט לעניינים מינהליים, אך אם הוצאה לגבי המידע תעודת חיסיון לפי סעיף 44 לפקודת הראיות, היא נדונה לפני בית המשפט העליון. פירוט במדריך בקשת חופש מידע נדחתה, ולעתירה נגד רשות מקומית ראו עתירה נגד עירייה או רשות מקומית.

עודכן: 1.11.2026. המידע מתאר את נוסח החוק כפי שנבדק במועד זה, ואינו ייעוץ משפטי למקרה מסוים.

מקורות: חוק-יסוד: השפיטה · חוק בתי משפט לעניינים מינהליים, התש״ס-2000 (ויקיטקסט) · תקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), התשס״א-2000 (ויקיטקסט) · תקנות בתי המשפט (אגרות), התשס״ז-2007 (ויקיטקסט). הנוסח המעודכן של החיקוקים מופיע באתר נבו, ונוסח פתוח לקריאה בוויקיטקסט.