סעיף 35 לחוק הירושה קובע כי הוראת צוואה המזכה את מי שערך אותה, את מי שהיה עד לעשייתה או את מי שלקח באופן אחר חלק בעריכתה, וכן הוראה המזכה את בן זוגו של אחד מאלה, בטלה. בשונה מעילות הביטול שבסעיף 30, אין צורך להוכיח פגיעה ברצונו החופשי של המצווה: די במעורבות הנהנה כדי להביא לבטלות ההוראה לטובתו, גם אם הצוואה משקפת את רצונו האמיתי של המצווה. נכון לספטמבר 2026 זהו המצב המשפטי.
רוצים לערוך צוואה, או מתמודדים עם התנגדות לצוואה או עם צו קיום שכבר ניתן? אפשר לבחון את המצב המשפטי ואת המועדים הרלוונטיים לפני שפועלים. התנגדות לצוואה ← · ביטול צו קיום צוואה ← · עריכת צוואה ← · טלפון 03-6562040
עילות ביטול הצוואה שבסעיף 30 לחוק הירושה
חוק הירושה קובע מספר עילות אשר בהתקיימותן תבוטל הצוואה. עסקינן בעילות המבטאות פגיעה בעקרון העל בדיני הירושה, הוא רצונו החופשי של המצווה. בין עילות אלו מצויות העילות המנויות בסעיף 30 לחוק הירושה: עילת האונס, עילת התרמית, עילת האיום ועילת ההשפעה הבלתי הוגנת.
הוכחת כל אחת מן העילות מלמדת על פגיעה בעקרון העל בדיני ירושה, ולפיכך בהוכחתן תבוטל הצוואה שאינה משקפת את רצונו החופשי של המצווה.
מה קובע סעיף 35 לחוק הירושה?
לעומתן, הוראת סעיף 35 קובעת בטלות של הוראת הצוואה המזכה את הנהנה, אך ורק בשל הימצאותו באחד משלושת המצבים שלהלן, ובמנותק משאלת הפגיעה ברצונו החופשי של המצווה:
- הנהנה (הזוכה) ערך את הצוואה.
- הנהנה (הזוכה) היה עד לעשיית הצוואה.
- הנהנה (הזוכה) היה שותף באופן אחר בעריכת הצוואה או בחלקה.
הסעיף חל גם על הוראת צוואה המזכה את בן זוגו של מי שערך את הצוואה, היה עד לעשייתה או נטל חלק בעריכתה.
מדוע אין צורך להוכיח פגיעה ברצון המצווה?
בהתקיים אחת משלוש החלופות לעיל בעת עריכת הצוואה, דינה של ההוראה המזכה את הנהנה בטלות, על אף שייתכן שבמצב הדברים האמור הצוואה אכן משקפת את רצונו החופשי והאמיתי של המצווה.
לשון אחר, כאשר הנהנה (הזוכה) גילה מעורבות בצוואה כאמור לעיל, בית המשפט לא יזדקק להוכחת שאלת הפגיעה ברצונו החופשי של המצווה, שכן ההוראה תבוטל אך ורק בשל מעורבותו של הנהנה.
כיצד פירשו בתי המשפט את שלוש החלופות?
לנוכח תוצאותיו הקשות של הסעיף, פירשו בתחילה בתי המשפט את הוראותיו באופן מצמצם, ולפרקים נקטו בפרשנות מרחיבה. על פי ניתוחו של כבוד השופט ריבלין בפרשת בוטו (ע״א 6496/98 בוטו נ׳ בוטו), הפרשנות הדווקנית מאפיינת את שתי עילות הפסלות הראשונות, ואילו לעניין עילת הפסלות השלישית נקטו פרשנות גמישה יותר.
ניתן להבין גישה זו, לנוכח העובדה ששתי החלופות הראשונות קלות יחסית לזיהוי ובינאריות במידת מה. אולם אין זה כך באשר לעילת הפסלות השלישית, שהיא עילה שיורית, ועל כן כאשר היא נטענת נדרש לבחון כל מקרה לגופו.
מה כדאי לבדוק לפני הגשת התנגדות לצוואה?
אשר על כן, יורש המבקש לבטל צוואה בטענה לפגם ברצונו החופשי של המצווה, מומלץ שיבדוק תחילה האם התקיימה בעת עריכת הצוואה אחת משלוש החלופות האמורות. בדיקה זו עשויה לחסוך הליך הוכחה מורכב של פגיעה ברצון המצווה.
טענות מכוח סעיף 35 מועלות במסגרת התנגדות לבקשה לצו קיום צוואה, ולעיתים גם לאחר שניתן צו. מידע נוסף בעמוד התחום דיני ירושה ועיזבון, בעמוד השירות התנגדות לצוואה: ייצוג וליווי, בשאלות ותשובות בפורום ירושה, וניתן לפנות בעניין פרטני דרך עמוד צור קשר.
לקריאה נוספת: השפעה בלתי הוגנת וביטול צוואה | התנגדות לאחר מתן צו קיום צוואה
שאלות נפוצות
מהי עילת הבטלות לפי סעיף 35 לחוק הירושה?
הוראת צוואה המזכה את מי שערך את הצוואה, היה עד לעשייתה או לקח חלק בעריכתה באופן אחר, וכן את בן זוגו של אחד מאלה, בטלה. בניגוד לעילות שבסעיף 30, כאן אין צורך להוכיח פגיעה ברצון המצווה: די במעורבות הנהנה כדי לבטל את ההוראה לטובתו.
מה ההבדל בין סעיף 35 להשפעה בלתי הוגנת?
בהשפעה בלתי הוגנת יש להוכיח שרצון המצווה נשלל. בסעיף 35 הבטלות היא אוטומטית בשל מעורבות הנהנה, גם אם הצוואה משקפת את רצון המצווה האמיתי. לכן זו עילה חזקה במיוחד למתנגד.
מה נחשב "לקח חלק בעריכת הצוואה"?
זו החלופה השיורית והגמישה, והיא נבחנת לפי נסיבות כל מקרה: למשל, נהנה שקבע את הפגישה עם עורך הדין, נכח בעריכה, תרגם, הכתיב הוראות או תיאם את התוכן. שתי החלופות הראשונות, עריכה ועדות, מתפרשות בצמצום.
מה כדאי ליורש לבדוק לפני הגשת התנגדות?
תחילה האם הנהנה היה מעורב בעריכה באחת משלוש הדרכים שבסעיף 35, שכן זו עילה שקל יחסית להוכיח, ורק אחר כך לפנות לעילות הדורשות הוכחת פגיעה ברצון החופשי.