התנגדות לצוואה בטענת זיוף: מה קובע חוק הירושה

בקצרה: סעיף 28(א) לחוק הירושה, התשכ״ה-1965, קובע שאין צוואה נעשית אלא על ידי המצווה עצמו. סעיף 19 קובע שצוואה בכתב יד תיכתב כולה ביד המצווה ותיחתם בידו, וסעיף 20 קובע שצוואה בעדים תיחתם ביד המצווה בפני שני עדים. טענה שהחתימה או כתב היד אינם של המצווה נוגעת לכן לשאלה אם הצוואה נעשתה בצורה שהחוק דורש. מי שמעוניין בדבר רשאי להגיש התנגדות לבקשה לצו קיום (סעיף 67), והבקשה מועברת לבית המשפט לענייני משפחה (סעיפים 67א ו-151). זיוף מסמך הוא גם עבירה לפי חוק העונשין (סעיף 418). נבדק מול נוסחי החוקים באוקטובר 2026.

המאמר מיועד ליורשים ולזוכים בצוואה, ולמי ששוקל להתנגד לצוואה או להגן עליה. הוא מציג מה כתוב בחוק ובתקנות, ואינו בוחן אם צוואה מסוימת מזויפת ואינו מתאר מה כדאי לטעון או איך לפעול במקרה מסוים. המאמר נכון לאוקטובר 2026.

מה קובע החוק על צוואה שאינה של המצווה?

חוק הירושה אינו משתמש במילה "זיוף". הוא קובע דרישות צורה לכל צוואה, ובראשן עיקרון אחד, בסעיף 28(א):

"אין צוואה נעשית אלא על ידי המצווה עצמו."

סעיף 28(א) לחוק הירושה, התשכ״ה-1965

סעיף 18 מונה ארבע צורות: כתב יד, עדים, בפני רשות ובעל פה. סעיף 19, העוסק בצוואה בכתב יד, קובע:

"צוואה בכתב יד תיכתב כולה ביד המצווה, תישא תאריך כתוב בידו ותיחתם בידו."

סעיף 19 לחוק הירושה, התשכ״ה-1965

סעיף 20 קובע שצוואה בעדים תהיה בכתב, תצויין בתאריך ותיחתם ביד המצווה בפני שני עדים לאחר שהצהיר בפניהם שזו צוואתו, והעדים מאשרים בחתימת ידם שהמצווה הצהיר וחתם. בצוואה בפני רשות (סעיף 22) ובצוואה בעל פה (סעיף 23) הדרישות שונות, והן נוגעות להצהרת המצווה עצמו בפני שופט, רשם או נוטריון, או בפני שני עדים. על ארבע הצורות ראו ארבע צורות הצוואה בחוק הירושה.

מלשון הסעיפים עולה שצוואה בכתב יד שלא נכתבה כולה ביד המצווה, או שלא נחתמה בידו, אינה עומדת בדרישות סעיף 19 כלשונו. כך גם צוואה בעדים שהחתימה עליה אינה של המצווה אינה עומדת בדרישת סעיף 20. אם אדם אחר כתב או חתם בשם המצווה, גם סעיף 28(א) מתייחס לכך. החוק אינו קובע תוצאה מיוחדת בשם "צוואה מזויפת", והשאלה אם החתימה או כתב היד אכן של המצווה היא שאלה עובדתית שהחוק אינו מכריע בה.

סעיף 21(ב) מוסיף שצוואה בכתב יד או בעדים שהופקדה אצל הרשם לענייני ירושה ונשמרה בפקדון עד מות המצווה היא ראיה לכאורה שהאדם הנקוב בה כמצווה עשה אותה, ושנעשתה לכל המאוחר ביום ההפקדה. לפי סעיף 22(ו), גם צוואה בפני רשות היא ראיה לכאורה לכך שהנקוב בה כמצווה עשה אותה.

סעיף 25: קיום צוואה על אף פגם בצורה, ומה גבולותיו

סעיף 25(א) מאפשר לרשם או לבית המשפט, בהחלטה מנומקת, לקיים צוואה על אף פגם בפרטים או בהליכים שבסעיפים 19, 20, 22 או 23, או בכשרות העדים. התנאי הוא שהתקיימו "מרכיבי היסוד בצוואה" ושלא היה ספק שהצוואה משקפת את רצונו החופשי והאמיתי של המצווה. סעיף 25(ב) מגדיר את מרכיבי היסוד לכל צורה. לצוואה בכתב יד הם:

"הצוואה כולה כתובה בכתב ידו של המצווה."

סעיף 25(ב)(1) לחוק הירושה, התשכ״ה-1965

בצוואה בפני רשות מרכיב היסוד הוא שהצוואה נאמרה בפני רשות או הוגשה לרשות על ידי המצווה עצמו (סעיף 25(ב)(3)), ובצוואה בעל פה שהיא נאמרה על ידי המצווה עצמו בפני שני עדים (סעיף 25(ב)(4)). כלומר, בשלוש הצורות הללו מרכיב היסוד קשור לכך שהמצווה עצמו כתב, אמר או הגיש. סעיף 25 אינו חל על כל פגם: הוא מפרט את הסעיפים 19, 20, 22 ו-23 ואת כשרות העדים בלבד, ומתנה את הפעלתו בקיום מרכיבי היסוד ובהיעדר ספק לגבי רצונו החופשי והאמיתי של המצווה. הוא גם אינו מזכיר את סעיף 28.

מסלול ההתנגדות

בקשה לצו קיום מוגשת לרשם לענייני ירושה, והרשם מודיע עליה ברבים. סעיף 67 קובע:

"כל המעוניין בדבר רשאי להגיש התנגדות לרשם לעניני ירושה תוך הזמן שנקבע וכל עוד לא ניתן הצו."

סעיף 67 לחוק הירושה, התשכ״ה-1965

הזמן להגשת התנגדויות לא יפחת משבועיים (סעיף 67). תקנה 17(א) לתקנות הירושה, התשנ״ח-1998, קובעת שההודעה על הבקשה כוללת הזמנה להגיש כתב התנגדות בתוך שבועיים מיום הפרסום או תקופה ארוכה יותר לפי קביעת הרשם, ותקנה 19(ב) מאפשרת לרשם להאריך את הזמן מזמן לזמן, אף אם הסתיים. לפי תקנה 19(א), כתב ההתנגדות מפרט את נושא ההתנגדות ונימוקיה, מצורפים אליו המסמכים שעליהם היא מתבססת, העובדות הנטענות בו מאומתות בתצהיר, ומצורפות קבלה על תשלום האגרה וייפוי כוח אם המתנגד מיוצג בידי עורך דין. החוק אינו מפרט מי נחשב "מעוניין בדבר".

לפי סעיף 67א(א)(1), בקשה שהוגשה לה התנגדות מועברת לבית המשפט. הדיון נחשב תובענה לפי חוק בית המשפט לענייני משפחה (סעיף 67א(ב)), ובית המשפט המוסמך הוא בית המשפט לענייני משפחה (סעיף 151). לפי תקנה 21(א)(1), מגיש הבקשה נרשם כתובע ומגיש ההתנגדות כנתבע. צו קיום מצהיר שהצוואה בת־תוקף חוץ מהוראותיה שבית המשפט מצא שהן בטלות (סעיף 69(ב)).

על מי נטל ההוכחה

סעיפים 66 ו-67 לחוק הירושה אינם קובעים על מי מוטל נטל ההוכחה בטענה שהחתימה או כתב היד אינם של המצווה. סעיף 68(ב) קובע ש"צוואה, למעט צוואה בעל־פה, טעונה הוכחה בהגשת המקור", ומתיר להגיש העתק או להוכיח באופן אחר רק בנסיבות שפורטו בו. תקנה 19(א) מחייבת את המתנגד לאמת את העובדות שבכתב ההתנגדות בתצהיר. מעבר לכך, חלוקת הנטל בין מבקש הצו למתנגד אינה מפורטת בחוק ובתקנות שנבדקו, ואינה נדונה במאמר.

השוואת כתב יד ופקודת הראיות

בנוסח פקודת הראיות [נוסח חדש], התשל״א-1971, שנבדק לצורך המאמר, אין הוראה שעניינה השוואת כתב יד או חתימות, והצירופים "כתב יד" ו"השוואת" אינם מופיעים בה כלל. הפקודה מסדירה ראיות באופן כללי, ובין היתר את הוכחת חתימותיהם של פקידים בתעודות ציבוריות ואת חזקת החתימה בחוות דעת של בעלי מקצוע. כך, סעיף 20 מתיר לבית המשפט, אם אינו רואה חשש לעיוות דין, לקבל כראיה בכתב חוות דעת בשאלה שבמדע, שבמחקר, שבאמנות או שבידיעה מקצועית. הסעיף אינו מתייחס במפורש לכתב יד או לחתימה. השאלה אילו ראיות יובאו ומה משקלן נבחנת בהליך עצמו, והחוק אינו קובע לה כללים מיוחדים בעניין צוואות.

"בהתנגדותם לקיום הצוואה, העלו המשיבים מספר טענות חלופיות: בתמצית, נטען כי הצוואה מזויפת;…" (פסקה 4)

"לא נדונו לגופן הטענות שהעלו המערערים כלפי חוות הדעת; לא התקיים דיון הוכחות; לא ניתנה למערערים הזדמנות לחקור את המומחית על חוות דעתה; ולא התאפשר למערערים להגיש חוות דעת מומחה מטעמם, או להגיש ראיות נוגדות אחרות." (פסקה 14)

"אינני קובע דבר, מטוב עד רע, לגבי הכרעת בית המשפט לענייני משפחה גופה, בעניין מקוריות הצוואה והמשקל שיש ליתן לחוות דעת שהוגשה מטעם מומחית בית המשפט." (פסקה 15)

בע"מ 5051/24 פלוני נ' פלוני (18.9.2025)

זיוף צוואה כעבירה פלילית

מעבר להליך הירושה, חוק העונשין, התשל״ז-1977, מגדיר "זיוף" בסעיף 414, בין היתר כך:

"חתימת מסמך בשם פלוני ללא סמכות כדין, או בשם מדומה, באופן העשוי להיחזות כאילו נחתם המסמך בידי פלוני."

סעיף 414 לחוק העונשין, התשל״ז-1977, הגדרת "זיוף" (3)

הגדרת "מסמך" באותו סעיף היא "תעודה שבכתב, וכל אמצעי אחר, בין בכתב ובין בצורה אחרת, העשוי לשמש ראיה". סעיף 418 קובע:

"המזייף מסמך, דינו – מאסר שנה; זייף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר, דינו – מאסר שלוש שנים; ואם נעברה העבירה בנסיבות מחמירות, דינו – מאסר חמש שנים."

סעיף 418 לחוק העונשין, התשל״ז-1977

סעיף 420 קובע שהמגיש מסמך מזוייף או משתמש בו בדרך אחרת, בידעו שהוא מזוייף, דינו כדין מזייף המסמך. המאמר אינו קובע שצוואה כלשהי מזויפת: אלה הוראות החוק בלבד, ויחסן להליך הירושה אינו מוסדר בחוק הירושה.

אחרי שניתן צו קיום

סעיף 72(א) מאפשר לרשם או לבית המשפט, לגבי צווים שנתנו ולפי בקשת מעוניין בדבר, לתקן או לבטל צו קיום על סמך עובדות או טענות שלא היו בפניהם בזמן מתן הצו. רשם שראה שלא להיזקק לעובדה או לטענה שהמבקש יכול היה להביאה לפני מתן הצו, או שיכול היה להביאה לאחר מכן ולא עשה כן בהזדמנות הסבירה הראשונה, מעביר את הבקשה לבית המשפט. להרחבה ראו ביטול צו קיום צוואה והתנגדות לאחר מתן צו קיום צוואה.

שיקולים מעשיים

• הזמן. ההתנגדות מוגשת בתוך הזמן שקבע הרשם וכל עוד לא ניתן הצו. את מועד הפרסום והזמן שנקבע יש לברר מההודעה על הבקשה.
• המסמכים. תקנה 19(א) דורשת לצרף את המסמכים שעליהם ההתנגדות מתבססת ולאמת עובדות בתצהיר.
• עילות אחרות. פגם ברצון המצווה, כמו השפעה בלתי הוגנת, מוסדר בסעיף 30 ונדון בהשפעה בלתי הוגנת וביטול צוואה. על כשרות המצווה לפי סעיף 26 ראו התנגדות לצוואה בטענת חוסר כשרות, ועל מעורבות יורש בעריכת הצוואה ראו מעורבות יורש בעריכת הצוואה.

מידע נוסף בעמוד התחום דיני ירושה ועיזבון, ובעניין פרטני אפשר לפנות דרך עמוד צור קשר.

לקריאה נוספת: התנגדות לצוואה · התנגדות לצוואה בטענת חוסר כשרות · השפעה בלתי הוגנת וביטול צוואה · ארבע צורות הצוואה

שאלות נפוצות

מקורות: חוק הירושה, התשכ״ה-1965 (ויקיטקסט) · תקנות הירושה, התשנ״ח-1998 (ויקיטקסט) · חוק העונשין, התשל״ז-1977 (ויקיטקסט) · פקודת הראיות [נוסח חדש], התשל״א-1971. הנוסח המעודכן של החיקוקים מופיע באתר נבו, ונוסח פתוח לקריאה בוויקיטקסט.