התנגדות לצוואה שנעשתה בפני רשות או נוטריון: מה קובע החוק

בקצרה: סעיף 22 לחוק הירושה, התשכ״ה-1965, קובע שצוואה בפני רשות נעשית באמירת דברי הצוואה בעל־פה בפני שופט, רשם של בית משפט, רשם לענייני ירושה או חבר בית דין דתי, או בהגשת דברי הצוואה בכתב לאחד מהם על ידי המצווה עצמו. לפי סעיף 22(ז), לעניין הסעיף דין נוטריון כדין שופט. סעיפים 26, 30 ו-35, שעוסקים בבטלות, אינם מחריגים צוואה בפני רשות. הגשת התנגדות לבקשה לצו קיום מוסדרת בסעיף 67, ובקשה שהוגשה לה התנגדות מועברת לבית המשפט לענייני משפחה (סעיפים 67א ו-151). נבדק מול נוסח החוק ב-29.10.2026.

המאמר מיועד ליורשים ולזוכים בצוואה, ולמי ששוקל להתנגד לצוואה או להגן עליה. הוא מציג מה כתוב בחוק ובתקנות, ואינו מתאר מה כדאי לטעון או איך לפעול במקרה מסוים. המאמר נכון לאוקטובר 2026.

מה קובע סעיף 22 לחוק הירושה?

סעיף 18 לחוק הירושה קובע שצוואה נעשית בכתב יד, בעדים, בפני רשות או בעל־פה. סעיף 22, שכותרתו "צוואה בפני רשות", פותח כך:

"צוואה בפני רשות תיעשה על ידי המצווה באמירת דברי הצוואה בעל־פה בפני שופט, רשם של בית משפט או רשם לעניני ירושה, או בפני חבר של בית דין דתי, כמשמעותו בסעיף 155, או בהגשת דברי הצוואה בכתב, על ידי המצווה עצמו, לידי שופט או רשם של בית משפט, רשם לעניני ירושה או חבר בית דין דתי כאמור."

סעיף 22(א) לחוק הירושה, התשכ״ה-1965

כלומר יש שתי דרכים: אמירה בעל־פה בפני הרשות, או הגשה בכתב לידיה, ובשתיהן על ידי המצווה עצמו. סעיף 22 מוסיף את השלבים האלה:

• דברי הצוואה, כפי שנרשמו על ידי הרשות או כפי שהוגשו לידה, נקראים בפני המצווה. המצווה מצהיר שזו צוואתו, והרשות מאשרת בחתימתה על פני הצוואה שהיא נקראה ושהמצווה הצהיר כאמור (סעיף 22(ב));
• אם הצוואה נכתבה בלשון שהמצווה אינו שומע, היא נקראת בפניו בתרגום ללשון שהוא שומע, והמתרגם מאשר זאת על פני הצוואה (סעיף 22(ג));
• במקום קריאת הצוואה או תרגומה בפני המצווה יכולה לבוא קריאתה על ידי המצווה עצמו (סעיף 22(ד));
• צוואה שנעשתה בפני רשות מותר להפקידה אצל רשם לענייני ירושה (סעיף 22(ה)).

תקנה 7 לתקנות הירושה, התשנ״ח-1998, מוסיפה פרטים על ההליך בפני בית משפט, רשם של בית משפט, חבר בית דין דתי או רשם לענייני ירושה, שהתקנה מכנה "רשות". המבקש מגיש בקשה בכתב ומפרט אם דברי הצוואה יהיו בעל־פה או בכתב. תיק הבקשה הוא תיק נפרד הכולל פרוטוקול דיון שמפרט את דרך עשיית הצוואה, לרבות הצהרת המצווה כי הצוואה נעשתה ברצון חופשי, ונוסח הצוואה אינו מצורף לתיק.

מיהם הגורמים שבפניהם נעשית הצוואה, ומה דינו של נוטריון

הגורמים המנויים בסעיף 22(א) הם שופט, רשם של בית משפט, רשם לענייני ירושה וחבר בית דין דתי. סעיף 155(ו) מגדיר "בית דין דתי" כבית דין רבני, בית דין שרעי, בית דין של עדה נוצרית ובית דין דרוזי. נוטריון אינו מנוי בסעיף 22(א), אך סעיף 22(ז) קובע:

"לענין סעיף זה דין נוטריון כדין שופט."

סעיף 22(ז) לחוק הירושה, התשכ״ה-1965

סעיף 22(ו) קובע מה כוחה הראייתי של צוואה בפני רשות:

"צוואה בפני רשות תהיה ראיה לכאורה שהאדם הנקוב בה כמצווה עשה את הצוואה ושנעשתה ביום ובמקום הנקובים בה כיום העשיה ומקומה."

סעיף 22(ו) לחוק הירושה, התשכ״ה-1965

לשון הסעיף מתייחסת לשני עניינים בלבד: זהות מי שעשה את הצוואה, והיום והמקום שבהם נעשתה. היא אינה מתייחסת לשאלות אחרות, כגון כשרות המצווה או חופש רצונו.

צוואה בפני נוטריון: חוק הירושה, חוק הנוטריונים ותקנותיו

חוק הנוטריונים, התשל״ו-1976, אינו מזכיר צוואות בסעיפיו המהותיים. סעיף 7 שלו מונה את סמכויות הנוטריון, ובהן "לערוך מסמך או לעשות בו פעולה אחרת כשהעריכה או עשיית הפעולה בידי נוטריון דרושה או מותרת על פי דין". ההוראה על צוואה בפני נוטריון היא סעיף 22(ז) לחוק הירושה, והפרטים מוסדרים בתקנות הנוטריונים, התשל״ז-1977.

תקנה 23 לתקנות הנוטריונים עוסקת בצוואה שנעשתה בפני נוטריון לפי סעיף 22 לחוק הירושה:

• הנוטריון מוסר את הצוואה למצווה (תקנה 23(א));
• אם המצווה ביקש להפקיד את הצוואה אצל הרשם לענייני ירושה, הנוטריון מפקיד אותה בתוך שלושים ימים מיום עשייתה, על חשבון המצווה (תקנה 23(א1));
• הנוטריון מנהל פנקס צוואות שבו נרשמים, בין השאר, מועד עריכת הצוואה, שם המצווה והמספר הסידורי של האישור הנוטריוני (תקנה 23(ב));
• נודע לנוטריון על מות המצווה, הוא מוסר את הצוואה המקורית לרשם לענייני ירושה באופן מיידי, בהתאם לסעיף 75 לחוק הירושה, ושומר בידיו העתק צילומי (תקנה 23(ד)).

תקנה 4 לתקנות הנוטריונים עוסקת בנוטריון שנתבקש לערוך אישור על עשיית פעולה בפניו. תקנה 4(ד) קובעת שהנוטריון לא יתן אישורו אם בכל נסיבות העניין לא שוכנע שהניצב לפניו פועל מרצונו החופשי ושהוא מבין הבנה מלאה את משמעותה של הפעולה. תקנה 4(ה) קובעת שנוטריון לא יתן אישור אם המבקש לבצע את הפעולה מאושפז בבית חולים או מרותק למיטתו, כל עוד לא הוצגה בפניו תעודה רפואית לפי הטופס שבתוספת הראשונה, שהוצאה ביום עשיית הפעולה. נוסח האישור על עשיית צוואה לפי סעיף 22 לחוק הירושה נקבע בטופס 13 שבתוספת השנייה לתקנות.

סעיף 19 לחוק הנוטריונים קובע שאישורו של נוטריון הוא "ראיה מספקת בהליך משפטי, ללא צורך בראיה נוספת", לדברי הנוטריון ולמעשיו ולדברי אחרים ולמעשיהם שאמרו או עשו בפניו, "הכל כאמור באישור". הסעיף מתייחס למה שנאמר באישור עצמו. סעיף 10(א) לאותו חוק קובע שנוטריון לא ישתמש בסמכות מסמכויותיו בעניין של עצמו, של קרובו, של שותפו, של עובדו או של תאגיד שהוא בשליטתו; הסעיף כללי ואינו מזכיר צוואות.

ההבדל מצוואה בעדים לפי סעיף 20

סעיף 20 קובע שצוואה בעדים תהיה בכתב, תצוין בתאריך ותיחתם ביד המצווה בפני שני עדים לאחר שהצהיר בפניהם שזו צוואתו, והעדים מאשרים באותו מעמד בחתימת ידם על פני הצוואה שהמצווה הצהיר וחתם כאמור. בצוואה בפני רשות, לעומת זאת, מי שמאשר את הקריאה וההצהרה הוא השופט, הרשם, חבר בית הדין הדתי או הנוטריון, ולא שני עדים.

אלה צורות שונות לעשיית צוואה, וכל אחת מהן נקבעה בסעיף משלה. הסעיפים שעוסקים בהתנגדות, 67, 67א ו-151, אינם מבחינים בין צורות הצוואה, והחוק אינו קובע שהתנגדות לצוואה בפני רשות קלה יותר או קשה יותר מהתנגדות לצוואה בעדים. על הצורות בכללותן ראו ארבע צורות הצוואה בחוק הירושה.

האם אפשר להתנגד לצוואה שנעשתה בפני רשות או נוטריון?

העילות לבטלות צוואה מפורטות בסימן ב׳ לפרק 3 לחוק הירושה. בלשון הסעיפים שלהלן אין הוראה המחריגה צוואה בפני רשות או בפני נוטריון:

• סעיף 26, כשרות לצוות. צוואה שנעשתה על ידי קטין או על ידי מי שהוכרז פסול־דין, או שנעשתה בשעה שהמצווה לא ידע להבחין בטיבה של צוואה, בטלה. ראו התנגדות לצוואה בטענת חוסר כשרות;
• סעיף 30(א). הוראת צוואה שנעשתה מחמת אונס, איום, השפעה בלתי הוגנת, תחבולה או תרמית, בטלה. ראו השפעה בלתי הוגנת וביטול צוואה;
• סעיף 35. הוראת צוואה, פרט לצוואה בעל־פה, המזכה את מי שערך אותה או היה עד לעשייתה או לקח באופן אחר חלק בעריכתה, והוראת צוואה המזכה את בן זוגו של אחד מאלה, בטלה. ראו מעורבות יורש בעריכת הצוואה.

סעיף 35 מוציא מתחולתו רק צוואה בעל־פה, ולא צוואה בפני רשות. בסעיפים 26 עד 38 אין אזכור של רשות או של נוטריון. סעיף 38(ב) קובע מה דינם של שאר חלקי הצוואה כשחלק, הוראה או תנאי בטלים.

סעיף 25 עוסק בפגמים בצורה. הוא מאפשר לרשם לענייני ירושה או לבית המשפט, בהחלטה מנומקת, לקיים צוואה אף אם נפל פגם בפרט מהפרטים או בהליך מההליכים שבסעיפים 19, 20, 22 או 23, אם התקיימו מרכיבי היסוד ולא היה ספק שהצוואה משקפת את רצונו החופשי והאמיתי של המצווה. מרכיב היסוד בצוואה בפני רשות, לפי סעיף 25(ב)(3), הוא שהצוואה נאמרה בפני רשות או הוגשה לרשות, על ידי המצווה עצמו.

הליך ההתנגדות

בקשה לצו קיום צוואה מוגשת לרשם לענייני ירושה. סעיף 67 קובע:

"הוגשה בקשה לצו ירושה או לצו קיום, יודיע על כך הרשם לעניני ירושה ברבים ויקבע זמן מתאים שלא יפחת משבועיים להגשת התנגדויות; כל המעוניין בדבר רשאי להגיש התנגדות לרשם לעניני ירושה תוך הזמן שנקבע וכל עוד לא ניתן הצו."

סעיף 67 לחוק הירושה, התשכ״ה-1965

תקנה 17(א) לתקנות הירושה קובעת שההודעה על הבקשה תכלול הזמנה להגשת כתב התנגדות בתוך שבועיים מיום הפרסום או תקופה ארוכה יותר, לפי קביעת הרשם. תקנה 19(ב) מאפשרת לרשם, לפי שיקול דעתו, להאריך את הזמן מזמן לזמן, אף אם הסתיים הזמן שנקבע לכתחילה. החוק אינו מפרט מי נחשב "מעוניין בדבר".

תקנה 19(א) קובעת שהמתנגד מגיש כתב התנגדות שמפרט את נושא ההתנגדות ונימוקיה, מצרף את כל המסמכים שעליהם היא מתבססת, מאמת את העובדות הנטענות בתצהיר, מצרף קבלה על תשלום האגרה שנקבעה וייפוי כוח אם הוא מיוצג על ידי עורך דין, וממציא את כתב ההתנגדות לבעלי הדין.

לפי סעיף 67א(א)(1), בקשה לצו קיום שהוגשה לה התנגדות מועברת לבית המשפט. הדיון בה נחשב תובענה לפי חוק בית המשפט לענייני משפחה (סעיף 67א(ב)), והבית המשפט המוסמך לפי החוק הוא בית המשפט לענייני משפחה (סעיף 151). לפי תקנה 21(א), מגיש הבקשה נרשם כתובע ומגיש ההתנגדות נרשם כנתבע. סעיף 69(ב) קובע שצו קיום מצהיר שהצוואה היא בת־תוקף חוץ מהוראותיה שבית המשפט מצא שהן בטלות.

סעיף 72(א) מאפשר לרשם או לבית המשפט, לפי בקשת מעוניין בדבר, לתקן או לבטל צו קיום על סמך עובדות או טענות שלא היו בפניהם בזמן מתן הצו. להרחבה ראו ביטול צו קיום צוואה והתנגדות לאחר מתן צו קיום צוואה.

שיקולים מעשיים

• הזמן. ההתנגדות מוגשת בתוך הזמן שקבע הרשם וכל עוד לא ניתן הצו. את מועד הפרסום והזמן שנקבע יש לברר מההודעה על הבקשה.
• המסמכים. תקנה 19(א) דורשת לצרף את המסמכים שעליהם ההתנגדות מתבססת ולאמת עובדות בתצהיר.
• מקור הצוואה. סעיף 68(ב) קובע שצוואה, למעט צוואה בעל־פה, טעונה הוכחה בהגשת המקור, ובנסיבות שבסעיף רשאי בית המשפט או הרשם להתיר הוכחה בהעתק או באופן אחר. מי שיש בידו צוואה חייב למסור אותה לרשם לענייני ירושה מיד לאחר שנודע לו על מות המצווה (סעיף 75(א)).

מידע נוסף בעמוד התחום דיני ירושה ועיזבון, בשאלות ותשובות בפורום, ובעניין פרטני אפשר לפנות דרך עמוד צור קשר.

לקריאה נוספת: התנגדות לצוואה · התנגדות בטענת חוסר כשרות · השפעה בלתי הוגנת וביטול צוואה · מעורבות יורש בעריכת הצוואה · ארבע צורות הצוואה

שאלות נפוצות

מקורות: חוק הירושה, התשכ״ה-1965 (ויקיטקסט) · תקנות הירושה, התשנ״ח-1998 (ויקיטקסט) · חוק הנוטריונים, התשל״ו-1976 (ויקיטקסט) · תקנות הנוטריונים, התשל״ז-1977 (ויקיטקסט). הנוסח המעודכן של החיקוקים מופיע באתר נבו, ונוסח פתוח לקריאה בוויקיטקסט.