החלטת ביניים או פסק דין: מה ניתן לערער עליו בבית הדין למשמעת של עובדי הרשויות המקומיות

בקצרה: לפי סעיף 24(א) לחוק הרשויות המקומיות (משמעת), התשל״ח-1978, הערעור לבית המשפט המחוזי הוא על "פסק דין" של בית הדין למשמעת. החוק אינו אומר במפורש מה דינה של החלטה שניתנת באמצע ההליך, מה קורה כשכהונת חבר בית הדין פגה בזמן הדיון, ואיך מתייחס בית המשפט לטענה שנפל פגם בהליך. המאמר מציג את לשון החוק ושני פסקי דין של בית המשפט המחוזי שנדונו בהם שאלות אלה, כפי שנקבע בנסיבות המקרה של כל אחד.

הציטוטים נלקחו מהחלק של פסק הדין שבו בית המשפט מנמק ומכריע, והתיאור שלצדם נשען על פסקאות שנקראו בנוסח המלא של כל פסק דין. הפניות לסעיפי החוק נבדקו מול הנוסח העדכני.

מתי החלטה של בית הדין נחשבת "פסק דין" לעניין הערעור

סעיף 24(א) קובע שפסק דין של בית הדין ניתן לערעור של העובד ושל התובע. סעיף 24(ו) מוסיף הבהרה לעניין הערעור:

"לענין הערעור, הכרעת הדין וגזר הדין מהווים יחד את פסק הדין."

סעיף 24(ו) לחוק הרשויות המקומיות (משמעת), התשל״ח-1978

החוק אינו מגדיר "פסק דין" ואינו מזכיר החלטות ביניים. בפסק הדין עמר"מ (המחוזי תל אביב – יפו) 53066-03-17 פלוני נ' עיריית חיפה (4.6.2017) דן בית המשפט המחוזי בערעור על החלטה של בית הדין שהאריכה את השעיית עובד עירייה בעקבות חקירה פלילית. בית המשפט פתח בשאלת הסמכות: סעיף 24(א) מקנה ערעור על פסק דין, ואילו כאן ניתנה החלטה שהאריכה את ההשעיה (פסקה 12). הוא הביא הלכה של בית המשפט העליון, שלפיה השעיה לפי סעיף 20 היא סעד ביניים ואינה פסק דין סופי, ולכן אינה מקימה זכות ערעור בפני שופט (פסקה 12). בית המשפט לא קיבל את הטענה שהחלטה על הארכת השעיה שקולה לפסק דין משום שכל ההליך התמקד בה, וגם לא את הטענה שיש הבדל בין השעיה בגלל חקירה להשעיה בגלל כתב אישום (פסקה 13).

עם זאת בית המשפט ציין שתמונת הדברים אינה נקייה מספקות, משום שבית המשפט העליון נמנע בעבר מלהכריע בשאלה (פסקה 14), וצירף את דבריה של שופטת בית המשפט העליון, שמן הראוי שהנושא יוסדר בהוראת חוק מפורשת (פסקה 17). הוא הוסיף שאפשר לפרש את סעיף 24 כך שיקנה סמכות לבית המשפט המחוזי גם לגבי החלטות מסוג זה, ושהחלטה שהיא ביניים של ממש בהליך המשמעתי נשארת מחוץ לערעור (פסקה 15). בסופו של דבר כתב שלא יקבע מסמרות בנושא הסמכות, ושדין הערעור להידחות לגופו (פסקה 16). לכן אין לראות בפסק הדין הכרעה בשאלה, ויש לבדוק את המצב המשפטי העדכני לפני כל החלטה.

סמכות לחוד ושיקול דעת לחוד

בבחינת הערעור לגופו קבע בית המשפט שבית הדין מוסמך להאריך את ההשעיה גם אחרי שהחקירה הפלילית הסתיימה, כל עוד לא הוחלט אם להגיש כתב אישום (פסקאות 20 ו-21). הוא הדגיש את ההבחנה בין קיומה של סמכות לבין השאלה אם ראוי להפעילה:

"סמכות לחוד ושיקול דעת לחוד."

עמר"מ (המחוזי תל אביב – יפו) 53066-03-17 פלוני נ' עיריית חיפה (4.6.2017), פסקה 21 (המשכה)

בית המשפט הוסיף שהנטל להצדיק הארכה במישור שיקול הדעת הולך וכבד ככל שחולף הזמן מאז נפתחה החקירה (פסקה 28). לשאלות על ההשעיה עצמה ראו את העמוד על השעיה בהליך משמעתי.

כהונה של חבר בית הדין שפקעה בזמן הדיון

סעיף 4(א) קובע שמינוי חבר בית הדין הוא לתקופה של חמש שנים. סעיף 4(ב) קובע:

"חבר בית הדין שהחל לדון בענין פלוני תוך תקופת מינויו, רשאי לסיימו גם לאחר שתמה תקופה זו."

סעיף 4(ב) לחוק הרשויות המקומיות (משמעת), התשל״ח-1978

בפסק הדין עמר"מ (המחוזי תל אביב – יפו) 38353-08-14 פלוני נ' המועצה האזורית אשכול (26.3.2015) נדון ערעור על הרשעה משמעתית ועל פיטורים, ובמסגרתו הועלתה הטענה שכהונת אחד הדיינים פקעה, ולכן יש לבטל את פסק הדין. בית המשפט קבע שכבר בדיון הראשון, שבו הוכרז "אנחנו בהקראה" ונשמעו טענות מקדמיות, אפשר לראות שלב שבו בית הדין "החל לדון בעניין פלוני" (פסקה 6(א)). הוא ציין שבית המשפט העליון טרם קבע הלכה בפרשנות הביטוי בסעיף 4(ב), ושההלכות על כהונת שופט נוסחו אחרת (פסקה 6(ב)). בית המשפט הוסיף שבאותו תיק לא היה צורך בשמיעת ראיות, משום שהעובד הורשע קודם לכן בהליך פלילי (פסקה 6(ג)).

תובע שהיה גם יועץ משפטי של הרשות

לפי סעיף 10, ראש הרשות ממנה תובע, והמינוי יכול להיות כללי או לעניין מסוים. באותו פסק דין נטען לניגוד עניינים: מי שהגיש את התובענה המשמעתית שימש קודם יועץ משפטי של הרשות בהליך ההשעיה. בית המשפט קבע שאין בהכרח ניגוד עניינים בהתנהלות כזו, ושהדבר תלוי בנסיבות כל מקרה (פסקה 5). הוא הבחין בין תפקיד היועץ, שאינו "צד", לבין תפקיד התובע, וציין שהעובדות לא נקבעו בבית הדין אלא בהליך הפלילי שהסתיים בהרשעה. בית המשפט הוסיף:

"רצוי אמנם שמעיקרה אותו אדם שמייעץ לראש המועצה בשלב השימוע, לא יהיה אח"כ זה שמשמש כתובע בביה"ד המשמעתי."

עמר"מ (המחוזי תל אביב – יפו) 38353-08-14 פלוני נ' המועצה האזורית אשכול (26.3.2015), פסקה 5 (המשכה)

עם זאת, מאחר שההכרעה התקבלה פה אחד בצוות של שלושה דיינים, לא מצא בית המשפט פגיעה ממשית בעשיית הצדק, ולא ראה סיבה לבטל את ההליך כולו.

טענה נכונה שאינה מביאה לקבלת הערעור

סעיף 24(ה) קובע:

"השופט רשאי לדחות ערעור אף אם קיבל טענה שנטענה, אם היה סבור כי לא נגרם עיוות דין."

סעיף 24(ה) לחוק הרשויות המקומיות (משמעת), התשל״ח-1978

באותו פסק דין החיל בית המשפט את הסעיף על טענת פקיעת הכהונה, ונימק:

"בעניינינו, לא נגרם עיוות דין"

עמר"מ (המחוזי תל אביב – יפו) 38353-08-14 פלוני נ' המועצה האזורית אשכול (26.3.2015), פסקה 6(ה)

בית המשפט ציין שהכרעת הדין וגזר הדין התקבלו פה אחד, כך שגם אילו מונה דיין אחר ודעתו הייתה שונה, התוצאה הייתה נשארת בעינה בשל הרוב. הוא ציין גם שהעובד המשיך להתדיין לפני אותו הרכב ולא ערער מיד על ההחלטה שדחתה את טענתו (פסקה 6(ד)). הערעור נדחה במלואו (פסקה 9).

חשוב לקרוא את פסקי הדין כפי שהם: כל אחד נקבע בנסיבות התיק שלו, וההכרעה בו אינה מלמדת על תוצאה במקרה אחר. להרחבה ראו מועדי ערעור בהליכים משמעתיים וביקורת שיפוטית על גופי משמעת.

לקריאה נוספת: ייצוג עובדי רשויות מקומיות בבית הדין למשמעת · משמעת ואתיקה

עודכן: 12.11.2026. נוסח החוק נבדק מול ויקיטקסט, ופסקי הדין נקראו במלואם. האמור הוא תיאור של פסקי דין בנסיבות המקרים שנדונו בהם, ואינו מהווה ייעוץ משפטי.