בקצרה: בפברואר 2026 דחה בית המשפט העליון, ברע״א 9653-12-25 קנר נ׳ אונגרפלד, בקשת רשות ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי ראה בפרסום בפייסבוק של העתק מדויק של כותרת כתב תביעה פרסום מותר, לפי סעיפים 13(5) ו-13(7) לחוק איסור לשון הרע, התשכ״ה-1965, בצירוף סעיף 18(1) לחוק הגנת הפרטיות, התשמ״א-1981. בית המשפט העליון ציין שחוק איסור לשון הרע, על ההגנות הקבועות בו, חל גם על פרסומים ברשתות החברתיות. ההחלטה ניתנה בידי שופטת אחת, והיא דחיית בקשת רשות ערעור ולא הכרעה בערעור לגופו. ההגנות אינן בלתי מוגבלות: בנוסח החוק יש תנאים וגבולות, ובהם הצורך בדין וחשבון נכון והוגן.
צריכים ייצוג בהליך אזרחי? אפשר לבחון את התיק ואת המועדים לפני שפועלים. ליטיגציה אזרחית ← · טלפון 03-6562040
המאמר מיועד למי ששוקל לפרסם ברשת חברתית כתב תביעה או חלק ממנו, ולמי שגילה שתביעה שהוגשה נגדו, או פרטים אישיים שלו, פורסמו שם. הוא מציג את ההחלטה, את הוראות החוק שבהן עסקו בתי המשפט ואת מה שלא הוכרע. המאמר אינו תחליף לייעוץ בנסיבות המקרה. נכון לאוקטובר 2026.
מה קרה בעניין קנר נ׳ אונגרפלד?
התובע, חוקר במשטרה, הגיש תביעת לשון הרע נגד הנתבע ונגד נתבעים נוספים, והנתבע פרסם בפייסבוק את כותרת כתב התביעה, שכללה את פרטיו המזהים של התובע (פסקה 1 להחלטה).
בעקבות זאת הגיש התובע תביעה בבית משפט לתביעות קטנות ברמלה וביקש פיצוי כספי בשל פרסום פרטיו האישיים בניגוד לחוק הגנת הפרטיות, התשמ״א-1981, וכן בשל הפרת חוק איסור לשון הרע, התשכ״ה-1965. על העילה לפי חוק איסור לשון הרע הוא ויתר במהלך ההליך. בית המשפט קיבל את התביעה: הוא קבע שפרטיו האישיים של התובע מוגנים לפי סעיף 2(9) לחוק הגנת הפרטיות ושפרסומם בעמוד הפייסבוק של הנתבע מהווה הפרה של זכותו לפרטיות, ופסק לו פיצוי (פסקה 2).
סעיף 4 לחוק הגנת הפרטיות קובע שפגיעה בפרטיות היא עוולה אזרחית, וסעיף 2(9) מונה בין הפגיעות בפרטיות "שימוש בידיעה על עניניו הפרטיים של אדם או מסירתה לאחר, שלא למטרה שלשמה נמסרה".
מה קבע בית המשפט המחוזי?
בית המשפט המחוזי קיבל את ערעור הנתבע וקבע שפרסום העתק מדויק של כותרת כתב התביעה הקודמת, ללא עריכתה או שינויה, הוא פרסום מותר ומוגן, שאינו מקים לתובע עילת תביעה בגין פגיעה בפרטיותו.
בית המשפט המחוזי דן בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור. הוא קבע שפרסום פרטיו האישיים של התובע עולה כדי פגיעה בפרטיות לפי סעיף 2(9), אך ציין שיש לבחון גם אם עומדת לנתבע הגנה לפי סעיף 18 לחוק הגנת הפרטיות. על יסוד שילובן של הוראות סעיף 18(1) וסעיפים 13(5) ו-13(7) לחוק איסור לשון הרע, והפסיקה הנוגעת להן, הגיע לתוצאה האמורה (פסקה 2).
עוד הוסיף בית המשפט המחוזי שאם התובע חשש מפרסום פרטיו האישיים, היה עליו לפנות מראש בבקשה לצו איסור פרסום, ומשלא עשה כן, "אין בידו להלין על כך".
מה החליט בית המשפט העליון, ומה לא הוכרע?
בית המשפט העליון דחה את בקשת רשות הערעור. ההחלטה ניתנה בידי שופטת אחת, השופטת גילה כנפי-שטייניץ, והיא אינה הכרעה בערעור לגופו.
התובע טען שהתעוררה שאלה משפטית עקרונית שטרם הוכרעה בבית המשפט העליון: אם ההגנה של "דין וחשבון נכון והוגן" שבסעיף 13(7) חלה על פרסום פרטים אישיים המצויים בכתבי בית דין לעיני כל ברשתות החברתיות (פסקה 3). השופטת ציינה שרשות ערעור ב"גלגול שלישי" ניתנת רק במקרים חריגים, ובהליך שמקורו בתביעה קטנה אמת המידה מחמירה אף יותר (פסקה 4). בפסקה 5 כתבה:
"הפוך והפוך בבקשת רשות הערעור ולא תמצא בה ראשית נימוק לטענת המבקש לפיה ההגנות מכוחם של סעיפים 13(5) ו-13(7) לחוק איסור לשון הרע אינן חלות על פרסומים ברשתות החברתיות; ומכל מקום בפסיקת בית משפט זה נקבע כי ההפך הוא הנכון – וכי חוק איסור לשון הרע, על ההגנות הקבועות בו, חל גם על פרסומים בזירת הרשתות החברתיות"
רע״א 9653-12-25 קנר נ׳ אונגרפלד (8.2.2026), פסקה 5
לגבי יתר טענות התובע, השופטת ציינה שהן נוגעות ליישום הדין על נסיבות המקרה הקונקרטי, והן טענות "ערעוריות" מובהקות שאינן מתאימות לדיון ב"גלגול שלישי" (פסקה 5). היא לא מצאה גם שמתן רשות ערעור דרוש למניעת עיוות דין, כפי שטען התובע (פסקה 6).
מה לא הוכרע: בית המשפט העליון לא הכריע בהחלטה זו לגופה בשאלה עד היכן מגיעות ההגנות שבסעיפים 13(5) ו-13(7) כשכתבי טענות או חלקים מהם מפורסמים מחוץ לאולם בית המשפט.
אילו הגנות עומדות ביסוד ההחלטה?
ביסוד ההחלטה עומדות ההגנות שבסעיפים 13(5) ו-13(7) לחוק איסור לשון הרע, שאליהן מפנה סעיף 18(1) לחוק הגנת הפרטיות.
בסעיף 13 לחוק איסור לשון הרע, שכותרתו "פרסומים מותרים", נאמר: "לא ישמש עילה למשפט פלילי או אזרחי –", ואחר כך מפורטים הפרסומים. שניים מהם עומדים ביסוד פסק הדין של בית המשפט המחוזי. פסקה (5):
"פרסום על ידי שופט, חבר של בית דין דתי, בורר, או אדם אחר בעל סמכות שיפוטית או מעין-שיפוטית על פי דין, שנעשה תוך כדי דיון בפניהם, או בהחלטתם, או פרסום על ידי בעל דין, בא כוחו של בעל דין או עד, שנעשה תוך כדי דיון כאמור;"
סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע, התשכ״ה-1965
ופסקה (7):
"דין וחשבון נכון והוגן על מה שנאמר או אירע כאמור בפסקאות (5) או (6) בישיבה פומבית, ובלבד שהפרסום לא נאסר לפי סעיף 21;"
סעיף 13(7) לחוק איסור לשון הרע, התשכ״ה-1965
בפסק הדין ברע״א 1104/07 חיר נ׳ גיל (19.8.2009) נאמר, בדעת רוב של המשנה לנשיאה ריבלין והשופט דנציגר, שפרסום המוגן לפי סעיף 13(5) הוא "פריבילגיה מוחלטת" שאינה מותנית באמיתות הפרסום או בתום לב, ובלבד שמתקיימים התנאים שבסעיף. השופט רובינשטיין חלק על המסקנה, ובאותו עניין דובר בדברים שנאמרו בדיון בבית הדין לעבודה ובכתב הגנה.
סעיף 18(1) לחוק הגנת הפרטיות קובע שבמשפט פלילי, אזרחי או מינהלי בשל פגיעה בפרטיות תהא זו הגנה טובה אם הפגיעה נעשתה בדרך של פרסום שהוא מוגן לפי סעיף 13 לחוק איסור לשון הרע.
האם כל פרסום של כתב טענות ברשת מוגן?
ההחלטה אינה קובעת שכל פרסום כזה מוגן, ובנוסח החוק יש תנאים וגבולות:
- סעיף 13(7) מדבר על "דין וחשבון נכון והוגן" על מה שנאמר או אירע "בישיבה פומבית", והוא מותנה בכך שהפרסום לא נאסר לפי סעיף 21 (ראו להלן).
- סעיף 13(11) עוסק בפרסום נכון והוגן, מלא, חלקי או תמציתי, של מה שפורסם קודם לכן בנסיבות האמורות בפסקאות (1), (3), (4), (7), (8), (9) או (10); פסקה (5) אינה ברשימה.
- קביעת בית המשפט המחוזי נסבה על העתק מדויק של כותרת כתב התביעה, ללא עריכה או שינוי.
ברע״א 1239/19 שאול נ׳ חברת ניידלי תקשורת בע״מ (8.1.2020) נאמר שיש להבחין בין שיתוף של פוסט לבין סימון לייק, ושרק השיתוף עולה כדי פרסום כמובנו בחוק איסור לשון הרע (פסקה 43). השיתוף יוצר מעין "עותק" של הפרסום, המוצג לחברי המשתף או לעוקביו (פסקה 45). לכן מי ששיתף פוסט כזה עושה פרסום משלו, והחוק, על ההגנות הקבועות בו, חל על פרסומים ברשתות החברתיות (עניין קנר, פסקה 5).
במאמר קודם באתר הובעה עמדה ביקורתית כלפי החלת ההגנה על פרסום כתבי טענות מחוץ לדיון עצמו: לשון הרע בכתבי טענות: עמדה ביקורתית.
מה יכול לעשות מי שחושש מפרסום ההליך?
החוק מאפשר לבית המשפט, בהליך לשון הרע, לאסור או לעכב פרסום של הליכי משפט, ובית המשפט המחוזי בעניין קנר ציין שהתובע, אם חשש מפרסום פרטיו, היה צריך לבקש מראש צו איסור פרסום.
סעיף 21 לחוק איסור לשון הרע קובע שבמשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע רשאי בית המשפט, מיזמתו או לבקשת בעל דין, לאסור או לעכב זמנית, מנימוקים שיירשמו, פרסום ברבים של הליכי בית המשפט, לרבות כתבי טענות וכתבי בי-דין אחרים. הוא רשאי לעשות זאת "במידה שראה צורך בכך לשם הגנה על שמו של אדם הנוגע במשפט", וההחלטה אם ובאיזו מידה לאסור נתונה לבית המשפט.
בסעיף נקבע גם חריג: בית המשפט לא יאסור ולא יעכב זמנית את פרסום דבר פתיחתו של הליך משפטי, או את הפרסום של כתב אישום, תביעה או פסק דין, אם התנגד לכך הנפגע. הסעיף קובע גם עונש למי שעובר על איסור לפיו.
מתי כדאי לפנות לעורך דין?
כדאי לפנות לפני פרסום חומר מתיק בית משפט, או אחרי שפורסם חומר כזה שנוגע אליכם, משום שהמסגרת המשפטית תלויה בפרטי המקרה.
משרד שחר ארביב ושות׳ מייצג תובעים ונתבעים בתביעות לשון הרע; פרטים נוספים בעמוד עורך דין לשון הרע. אם אתם שוקלים לפרסם חומר מתיק בית משפט, או שמצאתם פרסום כזה שנוגע אליכם, אפשר לפנות אלינו דרך עמוד יצירת קשר.
לקריאה נוספת: לשון הרע בכתבי טענות: עמדה ביקורתית | עורך דין לשון הרע | ליטיגציה אזרחית במשרדנו
שאלות נפוצות
מותר לפרסם בפייסבוק כתב תביעה שהוגש נגדי או שהגשתי?
בעניין קנר קבע בית המשפט המחוזי שפרסום העתק מדויק של כותרת כתב תביעה, ללא עריכה או שינוי, הוא פרסום מותר ומוגן לפי סעיפים 13(5) ו-13(7) לחוק איסור לשון הרע ולפי סעיף 18(1) לחוק הגנת הפרטיות. בית המשפט העליון דחה את בקשת רשות הערעור ולא הכריע בערעור לגופו (רע״א 9653-12-25 קנר נ׳ אונגרפלד, 8.2.2026, פסקאות 2 ו-4 עד 7). להגנות יש גבולות בנוסח החוק, והתשובה בכל מקרה תלויה בנסיבות.
האם ההגנות שבחוק איסור לשון הרע חלות גם על רשתות חברתיות?
בעניין קנר ציין בית המשפט העליון שחוק איסור לשון הרע, על ההגנות הקבועות בו, חל גם על פרסומים בזירת הרשתות החברתיות (רע״א 9653-12-25 קנר נ׳ אונגרפלד, 8.2.2026, פסקה 5). הוא הפנה לרע״א 1239/19 שאול נ׳ חברת ניידלי תקשורת בע״מ (8.1.2020), ושם נאמר (פסקה 36) שחוק איסור לשון הרע חל גם על פרסומים ברשת האינטרנט ושיש להחיל עליהם את דיני לשון הרע בשינויים המתחייבים. תחולת החוק על רשת חברתית אינה עונה על השאלה אם התקיימו התנאים של הגנה מסוימת בפרסום מסוים.
פרסמו את פרטיי האישיים מתוך כתב תביעה. האם זו פגיעה בפרטיות?
בעניין קנר קבעו בית המשפט לתביעות קטנות ובית המשפט המחוזי שפרסום פרטיו האישיים של התובע עולה כדי פגיעה בפרטיות לפי סעיף 2(9) לחוק הגנת הפרטיות. בית המשפט המחוזי קבע שעומדת לנתבע הגנה לפי סעיף 18(1) לחוק, משום שהפרסום מוגן לפי סעיף 13 לחוק איסור לשון הרע (רע״א 9653-12-25 קנר נ׳ אונגרפלד, 8.2.2026, פסקה 2). לפי סעיף 4 לחוק הגנת הפרטיות, פגיעה בפרטיות היא עוולה אזרחית.
האם שיתוף של פוסט כזה נחשב פרסום?
ברע״א 1239/19 שאול נ׳ חברת ניידלי תקשורת בע״מ (8.1.2020), בפסקאות 43 עד 45, נאמר שיש להבחין בין שיתוף לבין סימון לייק, ושרק שיתוף עולה כדי פרסום כמובנו בחוק איסור לשון הרע. השיתוף יוצר מעין "עותק" של הפרסום, המוצג לחבריו או לעוקביו של המשתף. מי ששיתף פוסט כזה עושה אפוא פרסום משלו, והחוק, על ההגנות הקבועות בו, חל על פרסום ברשת חברתית (רע״א 9653-12-25 קנר נ׳ אונגרפלד, 8.2.2026, פסקה 5).
אפשר למנוע מראש את פרסום כתבי הטענות?
לפי סעיף 21 לחוק איסור לשון הרע, במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע רשאי בית המשפט לאסור או לעכב זמנית, מנימוקים שיירשמו, פרסום ברבים של הליכי בית המשפט, לרבות כתבי טענות, במידה שראה צורך בכך לשם הגנה על שמו של אדם הנוגע במשפט. בעניין קנר ציין בית המשפט המחוזי שהתובע, אם חשש מפרסום פרטיו האישיים, היה צריך לפנות מראש בבקשה לצו איסור פרסום (רע״א 9653-12-25 קנר נ׳ אונגרפלד, 8.2.2026, פסקה 2). ההחלטה אם לאסור נתונה לבית המשפט.
מקורות: חוק איסור לשון הרע, התשכ״ה-1965 (ויקיטקסט) · חוק הגנת הפרטיות, התשמ״א-1981 (ויקיטקסט). הנוסח המעודכן של החיקוקים מופיע באתר נבו, ונוסח פתוח לקריאה בוויקיטקסט.