חוק איסור לשון הרע: מדריך למסגרת החוקית, מלשון הרע ועד ההגנות

בקצרה: לפי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965, לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול להשפיל אדם בעיני הבריות, לבזות אותו בשל מעשיו, התנהגותו או תכונותיו, לפגוע בו במשרתו, בעסקו או במקצועו, או לבזות אותו בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, גילו, מינו, נטייתו המינית או מוגבלותו (סעיף 1). פרסום לשון הרע לאדם אחד או יותר זולת הנפגע הוא עוולה אזרחית (סעיף 7), ופרסום בכוונה לפגוע לשני בני אדם או יותר זולת הנפגע הוא גם עבירה (סעיף 6). בית המשפט רשאי לפסוק פיצוי ללא הוכחת נזק עד תקרה שקבע החוק (סעיף 7א), והחוק מונה פרסומים מותרים, הגנות והקלות (פרק ג). המדריך מציג את המסגרת לפי נוסח החוק, בסדר שבו היא נבחנת, ואינו מכריע במקרה מסוים.

המדריך משלים את הדפים הקיימים באתר בנושא ואינו חוזר עליהם: ביקורת שלילית ברשת, לייק ושיתוף בפייסבוק, התנצלות והסרה ולשון הרע בין מעסיק לעובד. עמוד השירות של המשרד בנושא הוא פרסום דיבה. לפי נוסח החוק שנבדק, אחריות בלשון הרע נבחנת בשלבים: האם יש לשון הרע, האם הפרסום מותר או מוגן, ורק אחר כך מה הסעד.

מהי לשון הרע

סעיף 1 מונה ארבע חלופות. לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול (1) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם; (2) לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו; (3) לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו; (4) לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, גילו, מינו, נטייתו המינית או מוגבלותו. בסעיף זה "אדם" הוא יחיד או תאגיד. לפי סעיף 3, אין נפקא מינה אם לשון הרע הובעה במישרין ובשלמות, או שהיא והתייחסותה לנפגע משתמעות מן הפרסום או מנסיבות חיצוניות.

בית המשפט העליון, בפסק דין שדן בכתבה טלוויזיונית, תיאר כיצד נבחנת השאלה:

"בבחינת קיומה של לשון הרע יתחשב בית המשפט בדרך שבה נתפש הפרסום בעיני האדם הסביר."

ע"א 751/10 פלוני נ' דיין-אורבך, העליון (8.2.2012), פסקה 83

ובהמשך:

"קיומה של לשון הרע נבחן במנותק משאלת אמיתותו של תוכן הפרסום."

ע"א 751/10, פסקה 84

כלומר, בשלב הראשון השאלה היא מה המשמעות שהפרסום מקבל בעיני האדם הסביר, והגנות כמו אמת הפרסום נבחנות בשלב מאוחר יותר.

מהו פרסום

סעיף 2(א) קובע שפרסום, לעניין לשון הרע, הוא "בין בעל פה ובין בכתב או בדפוס, לרבות ציור, דמות, תנועה, צליל וכל אמצעי אחר". לפי סעיף 2(ב) רואים כפרסום לשון הרע, בלי למעט מדרכי פרסום אחרות, אם הייתה מיועדת לאדם זולת הנפגע והגיעה לאותו אדם או לאדם אחר זולת הנפגע, ואם הייתה בכתב והכתב עשוי היה, לפי הנסיבות, להגיע לאדם זולת הנפגע. על פרסום ברשתות חברתיות ראו לייק ושיתוף בפייסבוק.

סעיף 4 קובע שלשון הרע על חבר בני אדם או על ציבור כלשהו שאינם תאגיד דינה כדין לשון הרע על תאגיד, אך אין בה עילה לתובענה אזרחית או לקובלנה, ולא יוגש כתב אישום אלא על ידי היועץ המשפטי לממשלה או בהסכמתו. לפי סעיף 5, לשון הרע שפורסמה על אדם אחרי מותו דינה כדין לשון הרע על אדם חי, אך גם בה אין עילה לתובענה אזרחית או לקובלנה, וכתב אישום יוגש רק אם ביקש זאת בן זוגו של המת או אחד מילדיו, נכדיו, הוריו, אחיו או אחיותיו.

עוולה אזרחית ועבירה

סעיף 7 קובע שפרסום לשון הרע לאדם אחד או יותר זולת הנפגע הוא עוולה אזרחית, ובכפוף להוראות החוק חלות עליה הוראות מפקודת הנזיקים האזרחיים, 1944, כפי שמפרט הסעיף. סעיף 6 קובע שהמפרסם לשון הרע, בכוונה לפגוע, לשני בני אדם או יותר זולת הנפגע, דינו מאסר שנה אחת. לפי סעיף 8, הנפגע רשאי להאשים בעבירה כזו גם על ידי קובלנה לבית המשפט. ההבדל בין שני המסלולים הוא בהיקף הפרסום ובכוונה, ולכן ייתכן פרסום שהוא עוולה אזרחית בלבד.

סעיף 24 מאפשר לבית המשפט האזרחי, כשנדון עניין שבו הסתיים משפט פלילי נגד אותו אדם בשל אותה לשון הרע, להסתמך על הממצאים העובדתיים שנקבעו במשפט הפלילי. סעיף 21 קובע שבית המשפט רשאי, מנימוקים שיירשמו, לאסור או לעכב זמנית פרסום ברבים של הליכי בית המשפט, לרבות כתבי טענות, במידה שראה צורך בכך לשם הגנה על שמו של אדם הנוגע במשפט. על פרסום כתב תביעה ראו פרסום כתב תביעה בפייסבוק.

פיצוי ללא הוכחת נזק

סעיף 7א מסדיר פיצוי שנפסק בלי שהנפגע הוכיח נזק. במשפט בשל עוולה אזרחית, בית המשפט רשאי לחייב את הנתבע לשלם לנפגע "פיצוי שלא יעלה על 50,000 שקלים חדשים, ללא הוכחת נזק" (סעיף 7א(ב)). אם הוכח שלשון הרע פורסמה בכוונה לפגוע, הפיצוי יכול שלא יעלה על כפל הסכום האמור (סעיף 7א(ג)). במשפט פלילי, מי שהורשע בעבירה לפי החוק עשוי להתחייב בפיצוי שלא יעלה על 50,000 שקלים חדשים ללא הוכחת נזק (סעיף 7א(א)). לפי סעיף 7א(ד), אדם לא יקבל פיצוי ללא הוכחת נזק בשל אותה לשון הרע יותר מפעם אחת.

סעיף 7א(ה) קובע שהסכומים האמורים בסעיף מתעדכנים לפי שיעורי עליית מדד המחירים לצרכן לעומת מדד ספטמבר 1998. המדריך אינו מחשב את הסכומים המעודכנים.

הפיצוי הסופי נקבע לפי נסיבות הפרסום, ולא לפי התקרה בלבד. המשרד מפעיל מחשבון פיצוי לשון הרע, שהוא כלי כללי ואינו תחזית לתוצאה.

פרסומים מותרים

סעיף 13 קובע רשימה של פרסומים שלא ישמשו עילה למשפט פלילי או אזרחי. בין השאר: פרסום המוגן לפי חוק היסוד: הכנסת או חוק חסינות חברי הכנסת (פסקה 1), פרסום בישיבת הממשלה (פסקה 2), פרסום על ידי שופט, בורר או אדם אחר בעל סמכות שיפוטית או מעין שיפוטית, שנעשה תוך כדי דיון בפניהם, ופרסום על ידי בעל דין, בא כוחו ועד, שנעשה תוך כדי דיון כאמור (פסקה 5), דין וחשבון נכון והוגן על מה שנאמר באותם דיונים בישיבה פומבית (פסקה 7), והעתק או תמצית נכונה והוגנת ממרשם הפתוח לעיון כל דורש (פסקה 10). הרשימה מפורטת בסעיף עצמו. בפסק הדין העקרוני שצוטט לעיל קבע בית המשפט העליון שקיומה של לשון הרע אינו מסיים את הבחינה, ושיש לבחון עוד אם מתקיימת אחת ההגנות שבחוק (פסקה 87).

הגנת אמת הפרסום

סעיף 14 קובע שבמשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה "שהדבר שפורסם היה אמת והיה בפרסום ענין ציבורי". לפי הסעיף, הגנה זו לא תישלל בשל כך בלבד שלא הוכחה אמיתותו של פרט לוואי שאין בו פגיעה של ממש. בית המשפט העליון פירש:

"הגנת אמת הפרסום הקבועה בסעיף 14 לחוק דורשת הוכחתם של שני יסודות מצטברים. האחד, כי הפרסום המהווה לשון הרע היה אמת. השני, כי מתקיים עניין ציבורי בנוגע לאותו פרסום"

ע"א 751/10, פסקה 89

ההגנה מתקיימת איפוא רק כששני התנאים מתקיימים יחד: אמת, וגם עניין ציבורי בפרסום.

באותה פרשה התקיים לאחר מכן דיון נוסף בהרכב מורחב של בית המשפט העליון (דנ"א 2121/12, פסק דין מיום 18.9.2014). הנשיא גרוניס חזר שם על כך שרק שילובם של שני היסודות, אמיתות הפרסום ועניין ציבורי בו, מקים את ההגנה שבסעיף 14 (פסקה 22), ולעניין השאלה איזו אמת נדרשת כתב:

"הפרסום נדרש לשקף את האמת כפי שהייתה בזמן הפרסום, ולא כפי שנחזתה באותה עת."

דנ"א 2121/12 פלוני נ' דיין-אורבך, העליון (18.9.2014), פסקה 29 לחוות דעת הנשיא גרוניס

לפי אותה חוות דעת, האמת לעניין סעיף 14 היא האמת כפי שבית המשפט קובע אותה על יסוד הראיות שלפניו (פסקה 25), וההגנה אינה תלויה בהלכי הרוח של המפרסם או בתום ליבו. אלה עשויים להיות בעלי משקל בהגנת תום הלב, ובפסיקת הפיצויים לפי סעיף 19(2) (פסקה 32).

הגנת תום הלב

סעיף 15 קובע שבמשפט פלילי או אזרחי תהא זאת הגנה טובה אם הנאשם או הנתבע עשה את הפרסום בתום לב באחת מנסיבות שמנה הסעיף. בין הנסיבות: הנתבע לא ידע ולא היה חייב לדעת על קיום הנפגע או על הנסיבות שמהן משתמעת לשון הרע (פסקה 1); היחסים בינו לבין האדם שאליו הופנה הפרסום הטילו עליו חובה חוקית, מוסרית או חברתית לעשות אותו פרסום (פסקה 2); הפרסום נעשה לשם הגנה על ענין אישי כשר (פסקה 3); הפרסום היה הבעת דעה על התנהגות הנפגע בתפקיד ציבורי או בקשר לענין ציבורי (פסקה 4); הפרסום היה ביקורת על יצירה או על פעולה שהנפגע עשה בפומבי (פסקה 6); הפרסום היה בהגשת תלונה לרשות המוסמכת לקבל תלונות על הנפגע (פסקה 8); והפרסום לא נעשה אלא כדי לגנות או להכחיש לשון הרע שפורסמה קודם לכן (פסקה 10). ההגנה דורשת גם תום לב, וגם אחת מן הנסיבות.

סעיף 16 קובע חזקות. לפי סעיף 16(א), הוכיח הנתבע שעשה את הפרסום באחת הנסיבות שבסעיף 15 ושהפרסום לא חרג מתחום הסביר באותן נסיבות, חזקה עליו שעשה אותו בתום לב. לפי סעיף 16(ב), חזקה שהפרסום נעשה שלא בתום לב אם הדבר שפורסם לא היה אמת והנתבע לא האמין באמיתותו (פסקה 1), אם לא היה אמת והוא לא נקט לפני הפרסום אמצעים סבירים להיווכח אם אמת הוא אם לא (פסקה 2), או אם נתכוון לפגוע במידה גדולה משהייתה סבירה להגנת הערכים המוגנים בסעיף 15 (פסקה 3).

חובה עיתונאית. סעיף 15(2) מגן על פרסום בתום לב כשהיחסים בין המפרסם לבין מי שאליו הופנה הפרסום הטילו עליו חובה חוקית, מוסרית או חברתית לפרסם. בדיון הנוסף תיאר הנשיא גרוניס את ההלכה הקודמת, שלפיה לעיתונות בתור שכזו אין חובה חברתית או מוסרית לפרסם מעבר לזו שיש לכל אדם פרטי (פסקה 49), וכתב:

"סבור כי הגיעה השעה להכיר בקיומה של חובה עיתונאית בסעיף 15(2) לחוק איסור לשון הרע, אך כפוף לסייגים שימנעו הגנה על פרסומים לא אחראיים."

דנ"א 2121/12, פסקה 51 לחוות דעת הנשיא גרוניס

באותה פסקה הודגש שההכרה בחובה כזאת אינה מטילה נטל על המפרסם, אלא מעמידה לו הגנה מפני אחריות בגין לשון הרע. המדריך אינו מפרט את התנאים שנקבעו שם להגנה זו, והם תלויים בנסיבות הפרסום.

סעיף 17 מוסיף כלל מיוחד לאמצעי תקשורת: אם הנפגע דרש לפרסם תיקון או הכחשה, והדרישה והתיקון עמדו בתנאים שבסעיף, ואלה לא פורסמו בדרך ובתוך זמן שהסעיף מתאר, לא תעמוד לעורך, למי שהחליט בפועל על הפרסום או לאחראי לאמצעי התקשורת הגנת תום הלב. על דרישת הסרה והתנצלות ראו התנצלות והסרה.

הקלות וסעדים נוספים

גם כשלא מתקיימת הגנה, סעיף 19 מאפשר לבית המשפט, בגזירת הדין או בפסיקת הפיצויים, להתחשב לטובת הנאשם או הנתבע בנסיבות שונות: לשון הרע לא הייתה אלא חזרה על מה שכבר נאמר והמפרסם נקב את המקור שעליו הסתמך; הוא היה משוכנע באמיתותה; הוא לא נתכוון לנפגע; או שהתנצל, תיקן או הכחיש, או נקט צעדים להפסקת הפצת הפרסום, ובלבד שההתנצלות, התיקון או ההכחשה פורסמו במקום, במידה ובדרך שבהן פורסמה לשון הרע ולא היו מסויגים (פסקה 4).

סעיף 9(א) מסמיך את בית המשפט, נוסף לכל עונש וסעד אחר, לצוות בין השאר על איסור הפצה של עותקי הפרסום או על החרמתם, ועל פרסום תיקון או הכחשה או על פרסום פסק הדין, כולו או מקצתו, על חשבון הנאשם או הנתבע, במקום, במידה ובדרך שיקבע בית המשפט.

מי אחראי

סעיף 11(א) קובע שכשלשון הרע פורסמה באמצעי תקשורת, אחריות פלילית ואזרחית חלה על האדם שהביא את דבר לשון הרע לאמצעי התקשורת וגרם בכך לפרסומו, על עורך אמצעי התקשורת ועל מי שהחליט בפועל על הפרסום, ובאחריות אזרחית ישא גם האחראי לאמצעי התקשורת. בחוק זה, "אמצעי תקשורת" הוא "עתון וכן שידורי רדיו וטלויזיה הניתנים לציבור" (סעיף 11(ג)). סעיף 12 מוסיף אחריות של מחזיק בית הדפוס, של מוכר ושל מפיץ של פרסום בדפוס, ובלבד שלא ישאו באחריות אלא אם ידעו או חייבים היו לדעת שהפרסום מכיל לשון הרע. החוק אינו מפרט בלשונו כיצד חלות הוראות אלה על אתרים ורשתות חברתיות, ועל כך המדריך אינו קובע דבר.

סעיף 25 עוסק במות הנפגע: אדם שנפגע ותוך ששה חדשים מהפרסום מת בלי להגיש תובענה או קובלנה, בן זוגו, ילדו או הורהו, ובהיעדרם אחיו או אחותו, רשאים להגיש תובענה או קובלנה תוך ששה חדשים לאחר מותו. תקופת התיישנות כללית לתביעת לשון הרע לא נבדקה במסגרת מדריך זה.

לשאלה בעניין לשון הרע אפשר לפנות דרך עמוד השירות, תחום הליטיגציה או יצירת קשר.

לקריאה נוספת: ביקורת שלילית ברשת · לייק ושיתוף · התנצלות והסרה · מחשבון פיצוי · פרסום דיבה · ליטיגציה · יצירת קשר

עודכן: 13.11.2026. נוסח חוק איסור לשון הרע נבדק מול ויקיטקסט. האמור הוא תיאור כללי של הנוסח ושל פסקי דין בנסיבות המקרים שנדונו בהם, ואינו מהווה ייעוץ משפטי.

מקורות: חוק איסור לשון הרע, התשכ״ה-1965, סעיפים 1-9, 11-17, 19, 21, 24, 25 (ויקיטקסט). הנוסח המעודכן של החיקוקים מופיע באתר נבו, ונוסח פתוח לקריאה בוויקיטקסט.