טלפון נייד בגילוי מסמכים: החלטת בית הדין הארצי בתביעת הטרדה מינית

בקצרה: בהחלטה מדצמבר 2020 (בר״ע 39917-09-20) ביטל בית הדין הארצי לעבודה צו של בית הדין האזורי, שהורה להעביר את מכשיר הטלפון הנייד של עובדת שתבעה בגין הטרדה מינית לבדיקת מעבדה שבחר בא כוח הנתבעים, כדי לברר אם הקליטה שיחות נוספות ואם מחקה אותן. בית הדין הארצי קבע כי הצהרת בעל דין שאין בידיו הקלטות נוספות, גם אם היא מעוררת "פליאה", אינה מצדיקה כשלעצמה בשלב גילוי המסמכים בדיקה שמטרתה לברר אם בעל הדין דובר אמת. שלב הגילוי אינו אמור להפוך ל"משפט זוטא", והחריג הצר לכך חל רק כאשר "ברור" שבעל הדין אינו דובר אמת; שאר הכלים שמורים לשלב ההוכחות.

תיק זה עסק בשאלה דיונית בעלת חשיבות מעשית רבה בתביעות הטרדה מינית: עד כמה רשאי בית הדין, כבר בשלב גילוי המסמכים, להורות על בדיקה טכנית של מכשיר טלפון נייד כדי לברר אם מצויות בו הקלטות שלא גולו. ההחלטה ניתנה ביום 10.12.2020 בהרכב השופטת לאה גליקסמן (אב״ד), השופט רועי פוליאק והשופטת חני אופק גנדלר, אשר כתבה את ההחלטה, ונציגי הציבור גב׳ ורדה אדוארדס ומר עמית שטרייט. משרדנו ייצג את העובדת בהליך (ראו בעמוד ההישגים). מאמר זה מסכם את ההחלטה ואת המשמעות המעשית שלה, הן לעובדים והן למעסיקים, נכון למועד מתן ההחלטה (דצמבר 2020) – בהינתן שכללי הדין הדיוני עשויים להשתנות עם הזמן.

מה זה גילוי מסמכים, ולמה זה משנה בתביעת הטרדה מינית

גילוי מסמכים הוא שלב מקדמי בהליך האזרחי, הקודם לשמיעת הראיות: כל צד מוסר לצד שכנגד מידע על מסמכים רלוונטיים למחלוקת, הנמצאים או שהיו נמצאים ברשותו. נקודת המוצא היא גילוי רחב ומרבי ככל האפשר של המידע הרלוונטי, לשם חשיפת האמת וניהול ההליך "בקלפים גלויים" (בר״ע 39917-09-20, סעיף 16). עם זאת, לכלל זה נקבעו סייגים, ובהם הסייג הרלוונטי לענייננו: צד חייב בגילוי מסמך רק אם הוא מצוי, או היה מצוי, ברשותו או בשליטתו. הצהרה שמסמך מסוים אינו ברשותו אמורה, ככלל, להביא את הגילוי לכדי מיצוי; בירור נוסף, אם יידרש, נעשה בשלב ההוכחות (סעיף 16).

מה ביקשו הנתבעים, ולמה נעתר בית הדין האזורי

בהליך העיקרי ביקשו הנתבעים לקבל הקלטות של שיחות טלפון נוספות שהתקיימו עם העובדת, מעבר להקלטה אחת שהעבירה בגילוי המסמכים. משהצהירה העובדת כי אין ברשותה הקלטות נוספות, ביקשו הנתבעים להעביר את מכשיר הטלפון הנייד שלה לבדיקת מעבדה, כדי לבחון אם הוקלטו שיחות נוספות, ואם כן – אם נמחקו (סעיפים 1, 6). בית הדין האזורי נעתר לבקשה, בנימוק שתוכן השיחות הנוספות "עשוי להיות רלבנטי מאוד" למחלוקת, ושהרלוונטיות גוברת על הפגיעה בפרטיות ועל אי-הנוחות שבמסירת הטלפון לבדיקה:

"…הפגיעה בפרטיות התובעת וכן אי הנוחות הנובעת מעצם מסירת הטלפון הנייד לבדיקה נסוגים לטעמי מפני הרלבנטיות של בדיקת המעבדה וחשיבותה…"

בר״ע 39917-09-20, סעיף 7 (ציטוט מהחלטת בית הדין האזורי)

בהיבט המעשי נקבע כי הטלפון יימסר לבא כוח הנתבעים, שיעביר אותו למעבדה שבחר (סעיף 7). על החלטה זו הגישה העובדת בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי.

מדוע דן בית הדין הארצי בבקשה כבערעור

בהסכמת הצדדים, ולפי תקנה 82 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ״ב-1991 (כנוסחה במועד ההחלטה), החליט בית הדין הארצי לדון בבקשת רשות הערעור כבערעור, והכריע בה לגופה (סעיפים 12-13).

הצהרה שאין הקלטות נוספות: מתי היא "סוף פסוק" בשלב הגילוי

ככלל, החלטות דיוניות בענייני גילוי מסמכים הן מהסוג שערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בו, אלא במקרים חריגים (סעיף 14). בית הדין הארצי מצא כי המקרה הנדון הוא מקרה חריג כזה, משום שלפי ההלכה הפסוקה אין לחייב בעל דין בגילוי מסמך חרף הכחשת קיומו (סעיף 14). עם זאת, בית הדין הבהיר כי הסטנדרט הראוי המצופה מבעל דין הוא הגשה, או למצער הצהרה, על כל ההקלטות שערך – גם הקלטות שאינן תומכות בגרסתו:

"בעל דין אשר ערך הקלטות מצופה להגיש, או למצער להצהיר בפני הצד שכנגד, אודות כל ההקלטות שערך, בין שהן מחזקות את טענותיו ובין שהן מחלישות אותה."

ע״ע 2152-10-16 בן ציון, מצוטט בבר״ע 39917-09-20, סעיף 15

כלומר, ההחלטה אינה פוטרת בעל דין מהחובה לגלות ביושר את כלל ההקלטות שברשותו. היא עוסקת בשאלה נפרדת: מהו הכלי הדיוני הנכון כאשר בעל דין מצהיר שאין בידיו הקלטות נוספות, וקיים חשש שההצהרה אינה מדויקת.

"פליאה" אינה מספיקה: החריג הצר של "ברור שאינו דובר אמת"

בית הדין הארצי אימץ בהקשר זה עמדה שנקבעה בפסיקה קודמת: גם כאשר הצהרתו של בעל דין כי מסמך מסוים אינו ברשותו מעוררת "פליאה", אין להפוך את שלב גילוי המסמכים לשלב ההוכחות עצמו (סעיפים 17-18). החריג שנקבע בפסיקה, שבו ניתן לחייב גילוי כבר בשלב זה, הוא מצב שבו "ברור" שבעל הדין אינו דובר אמת:

"…כאשר ברור שבעל דין אינו דובר אמת באומרו כי מסמך כלשהו אינו בידיו או בשליטתו, או אז איני רואה כל מניעה כי בית המשפט יחייבו לגלות את המסמך המדובר בהליך של גילוי."

רע״א 6715/05 עניין מחסני ערובה נעמן, מצוטט בבר״ע 39917-09-20, סעיף 17

בית הדין הדגיש כי מידת הבהירות הנדרשת לכך היא מעבר ל"פליאה", ולמעשה נדרשת עוצמה המאפשרת מתן צו שיפוטי לגילוי המסמך על כל המשתמע מכך, או מחיקת התובענה – סנקציה חריפה ומרחיקת לכת (סעיף 18):

"מתן צו שתכליתו בדיקה אם בעל הדין דובר אמת נוכח פליאה שמעלה טענתו בדבר העדר המסמך, חורגת מגדרי סייג מצומצם זה, וטמון בו הסיכון להפיכת הליך הגילוי להליך הוכחות."

בר״ע 39917-09-20, סעיף 18

כלים אחרים, בשלב ההוכחות

בית הדין הבהיר כי הימנעות מבירור קיומם של מסמכים נוספים כבר בשלב הגילוי אינה משאירה את הצד הטוען חסר מענה: בשלב ההוכחות עומדים לרשות בית הדין ולרשות הצד שכנגד כלים נוספים – חקירה נגדית, הסקת מסקנות ראייתיות מאי-המצאת מסמכים, השפעה על משקל הראיות, ופסיקת הוצאות (סעיפים 17, 19; רע״א 9989/17 עניין זילברג, המצוטט שם). לדברי בית הדין, כלים אלה נתפשים כמידתיים יותר, שכן השימוש בהם נעשה לאחר קיום הליך ההוכחות, ולא בדרך של סנקציות חריפות בשלב מקדמי (סעיף 19).

שאלה שנותרה פתוחה: סירוב למסור טלפון לבדיקה

בית הדין ציין כי בענפי משפט אחרים הוכרה לבעל דין הזכות לסרב לבדיקה מסוימת, גם כשעריכתה אינה כרוכה בסיכון וכשתוקפה ומהימנותה המדעית מוכרים, אך נקבע כי בתנאים מסוימים עשוי בית המשפט להסיק מסקנות ראייתיות מסירוב זה (סעיף 20). עם זאת, בית הדין הארצי הבהיר במפורש כי בשלב מקדמי זה אינו נדרש להכריע אם, ובאילו תנאים, ראוי להחיל תפיסה דומה גם על מכשיר טלפון נייד, בהתחשב בהיקף הרב של המידע האגור בו – ולכן השאלה נותרה פתוחה, מבלי שהצדדים טענו לגביה וטענותיהם שמורות (סעיף 20).

התוצאה בתיק הנדון

בית הדין הארצי קבע כי אף בהנחה שהצהרת העובדת כי אין ברשותה הקלטות נוספות מעוררת פליאה מסוימת, אין בכך, בשלב זה, כדי להגיע למסקנה ש"ברור" שאינה דוברת אמת. ראיה לכך מצא בית הדין בכך שבית הדין האזורי עצמו לא הורה על גילוי הקלטות, אלא רק על בדיקה שתברר אם הן קיימות – צעד החורג מגבולות ההליך המקדמי של הגילוי (סעיף 21). עם זאת, הובהר כי אין באמור כדי למנוע בירור אמיתות הטענה בהמשך ההליך, באמצעות חקירות נגדיות ושאר הכלים הדיוניים שתוארו לעיל (סעיף 21). לפיכך התקבלה בקשת רשות הערעור, התקבל הערעור לגופו, והחלטת בית הדין האזורי שהורתה על העברת הטלפון לבדיקת מעבדה – בוטלה; בנסיבות העניין, כל צד נשא בהוצאותיו (סעיף 22).

מה המשמעות המעשית לעובדים

• לשמור כל הקלטה שנעשתה, גם אם לכאורה אינה תומכת בטענות התובע/ת – מחיקת הקלטה עלולה להיות בעייתית בהמשך ההליך.
• להצהיר בתצהיר גילוי המסמכים במדויק ובאופן ממצה על קיומן של הקלטות, לפי הסטנדרט שאומץ בהחלטה זו מעניין בן ציון (סעיף 15) – הצהרה חלקית או מנוסחת בעמימות עלולה כשלעצמה לעורר "פליאה" ולהוביל למחלוקת דיונית מיותרת.
• להיוועץ בעו״ד לפני חתימה על תצהיר גילוי מסמכים, בפרט כאשר קיימות הקלטות או מסמכים דיגיטליים רגישים.
• לדעת שבית הדין הארצי התייחס במפורש להיקף המידע האגור בטלפון נייד, כשהותיר פתוחה את השאלה אם ובאילו תנאים סירוב למסור טלפון לבדיקה עשוי להשליך על ההליך (סעיף 20).

מה המשמעות המעשית למעסיקים ולנתבעים

מבחינת מעסיק או נתבע/ת הסבור/ה כי הצד שכנגד מסתיר ראיות דיגיטליות, ההחלטה מבהירה שבשלב הגילוי, כאשר הצד שכנגד הצהיר שאין בידיו מסמכים נוספים, לא די ב"פליאה" כדי להורות על בדיקה שנועדה לברר אם הוא דובר אמת; חיוב בגילוי כבר בשלב זה אפשרי רק כאשר "ברור" שההצהרה אינה אמת (סעיפים 18, 21). בדרך כלל, המקום לברר פערים בגרסה הוא שלב ההוכחות – בחקירה נגדית ובטענות למשקל הראיות ולהסקת מסקנות (סעיף 19).

משרדנו מלווה עובדים ומעסיקים בהליכים הנוגעים להטרדה מינית במקום העבודה, לרבות בשלבים המקדמיים של גילוי מסמכים וראיות דיגיטליות. ראו גם את עמוד תחום דיני העבודה.

שאלות נפוצות

לקריאה נוספת: המדריך המלא להטרדה מינית במקום העבודה · ייעוץ חסוי לעובדים ולמעסיקים · ליווי למי שהוגשה נגדו תלונה · ייצוג בוועדות ובבתי דין למשמעת · ההחלטה בעמוד ההישגים · עמוד תחום דיני העבודה

האמור בעמוד זה הוא מידע כללי ואינו מהווה ייעוץ משפטי ואינו תחליף לייעוץ פרטני. המאמר מתאר החלטה שיפוטית נכון למועד מתן ההחלטה (דצמבר 2020); כללי הדין הדיוני עשויים להשתנות מעת לעת. כל מקרה נבחן לפי נסיבותיו ומסמכיו.